דמעות מלוחות בהמונם,
כעס ומורדנות כלפי העולם.
נדודי שינה ללא סוף,
ומחשבות בדידות ללא הרף.
ובפעם זו לא מהרתי,
שינוי כה חד, בו לא האמנתי.
ובכן מה כן השתנה?
טענה כזבה,
אימרה בדויה,
ורגשות מזוייפים.
נשאר כפי שהיה,
לא השתנה דבר.
אותו חיוך יפהפה.
חיבוק כאילו אוהב,
ומגע שבאמת כואב.
שקרתני,
ולא בפעם הראשונה.
וכעת, שהנני מוקפת בייסורי,
אמורה אני לחכות לעוד כחצי תריסר,
שתיקח חסות על ליבי,
ושוב תנפצו לאלפי רסיסים? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.