ובשדה החרוש
אני צועד באלכסון
צעד מרוכז של שיגעון
זה נותן לי קצת לישון
מישהו אמר פעם
שאין להתווכח
על ריח
וטעם
אך
הכל כאן מסריח
והטעם נגוז
וכל תקוותי כבר סיימו לארוז
אמרו שיבקרו מפעם לפעם
ישגיחו עלי
יישמרו עלי חי
עד שהוא יחזור, הטעם

אז בצעד מלוכסן
ירדתי לים
עמדתי שם
פתחתי רוכסן
ערום כתינוק
מול הים הירוק
לגופי עוטה רק פחדים
צעדתי קדימה מספר צעדים
ורק כשהבנתי שעוד לא מאוחר
מצאתי את עצמי קדימה מזנק
ועולה לאויר חצי צוחה חצי בוכק
אבל בהחלט בהחלט חי