מעולם לא חשבתי שרגשות
יכולים לשתק את הלב.
הוא לא נעקר,
הוא שם אך התרדמת הזו-
כולם מדברים אליי, נוגעים בי, שרים סביבי,
בוכים (דמעות תנין).
אני צועדת מוקפת אנשים
והתחושה היא בדידות.
אם הייתי יכולה לחוש מאית הרגש
שאני חשה כעת כאשר עוד היית פה,
לא הייתי נותנת לך לפרוס כנפיים ולנסוק
מעלה.
מאז הלכת, גיליתי דבר מה על מלאכים
בעלי צלם אנוש-
ברצונם לפרוס כנפיים ולעוף
הם פוגעים בשמיים השחורים.
זעזוע המכה חזק פחות מהזעזוע שבעובדה
שהשמיים אנושיים ורעים לא פחות מהאנושות
כולה.
השיתוק הזה...
אני רוצה לצאת ממנו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.