פעם, כשהייתי קטנה, לא ידעתי מה זה צה"ל ומה זה צבא, וחשבתי
שאנשים נלחמים בכאילו, בשביל המשחק. חשבתי שהדם שנשפך הוא
קטשופ והסבל הרב והעיניים העצובות זה בגלל שהלוחמים הם שחקנים
מאוד טובים.
פעם, כשהייתי קטנה, וראיתי חדשות עם אמא ואבא, לא ידעתי שזו
המציאות, וחשבתי שכולנו צופים בסרט אימה מאוד מפחיד, עם דם
ונשק ומלחמות והרבה סבל. תמיד בקטעים הכי מפחידים עצמתי את
העינים, אבל תמיד הצצתי ותמיד נחרדתי מחדש.

פעם, כשהייתי קטנה, חשבתי ששבויים זה רק במחניים, ונפצעים רק
במשחק כדורסל, ותאונה זה רק כשנופלת כוס, ובוכים רק כשעוזרים
לאמא לבשל מרק בצל.

פעם, כשהייתי קטנה, אהבתי לצפות בערוץ הילדים. חשבתי שאין שם
ילדים שמנים בגלל שהרזים הם שחקנים טובים יותר, ומכוערים בכלל
לא תראו שם, אבל זה רק בגלל שהיפים מצטלמים יותר טוב.

פעם, כשהייתי קטנה, לא ידעתי שיש כזה דבר חרדי ודתי וחילוני
וערס ופריק ואמריקאי ופולני ורזה ושמן ומכוער. חשבתי שכולנו
בני-אדם, ובגלל שאנחנו לא מוצרים - לא מדביקים לנו תוויות...

פעם, כשהייתי קטנה, חשבתי שתינוקות באים מהחסידה כי שני אנשים
מאוד רוצים ילד, אז הם מבקשים מאלוהים, שהוא מאוד חכם, אז הוא
שוקל אם האנשים יהיו הורים טובים, ואם הוא מגיע למסקנה שכן -
הוא נותן פקודה לחסידה והיא שולחת להורים הטריים והמאושרים
תינוק טהור ותמים.

פעם, כשהייתי קטנה, חשבתי שאנשים חיים לתמיד, כי זה יהיה מאוד
עצוב אם הם ילכו פתאום, והרי בעולם הזה כ"כ טוב אז הם בוודאי
לא ירצו ללכת, ואלוהים הוא טוב ולכן הוא לא יקח אותם חזרה
אליו.

פעם, כשהייתי קטנה, חשבתי שאנשים עושים רק מעשים טובים, ואם הם
עושים מעשה רע, זה בלי כוונה והם מיד מבקשים סליחה כי זה לא
יפה לפגוע באחרים.

אבל אתם הרי מבינים, את כל זה חשבתי פעם, כשהייתי קטנה.