כשירד גשם היא תפסיק לבכות
אחרי הכל היא תגיד - השמיים בוכים במקומי.
אז היא תקום מהמיטה ותתלבש בשמלת הקטיפה השחורה ובמגפיים
השחורות הגבוהות ותשים על עצמה את מעיל הפרווה השחור שהורישה
לה איזה דודה טחונה ממיאמי.
צלליות חומות בהירות בגוון השיער ימרחו מעל העיניים ואליהן
יצטרף פס שחור מתחת.
שפתון סגלגל-חום ילטף את השפתיים בעוד היא תניח אותו חזרה על
השידה, מביטה בעצמה במראה הארוכה.
תלתלים חומים-מחומצנים. תלתל מחומצן תלתל חום. צחוק מתגלגל.
קופסת בושם תפתח וריח חמוץ-מתוק יתפשט לו בחדר אך מיד יתפוגג
אל החלון שיפתח במיוחד עבור הגשם שכה חיכתה לבואו.

וכעת היא מוכנה...
מפתח יסתובב בדלת, צעדים בחדר המדרגות יהדהדו ע"י עקביה
ותכף היא תעמוד מתחת לשמיים כשטיפות קטנות של עצב יטפטפו עליה
ומזה זמן רב לא ממנה.
וכשתרד את שלושת המדרגות האחרונות יפסק הגשם
החיוך שכבר היה מוכן על השפתיים ימחק והדמעות יחזרו לזלוג
כשתחזור אל תוך החדר והאור יכבה.

עד הגשם הבא.