אתם שומעים רק את
קולותיכם המהדהדים על קירות
האבן, וקולי שלי לא נשמע,
אתם חושבים, מחליטים ועושים
מבלי להקשיב לרוחות הסובבות
אתכם.
ישובה בחיק כס שתיקה, וספר רכון
על ברכי, עטוף בכריכת עור ישנה
עד מאוד, ישנה ומאוסה, שניכם
יושבים, את ואתה רכונים מעלי וסומים.
אתה, הנרצע מחפש כבוד, ואת חייך
האבודים במקום שאין בנמצא, החלב
הוחמץ, ואין דרך להמתיקו שוב גם עם
ימסך בו סוכר רב.
ואת, השליטה שבין עבדים המחפשת מזור
כאם הדואגת לביתה איך רואה גם את דבר
ישובה על כס מוזה ושולטת על כל מה שאת
רואה, ואינך רואה דבר.
ואני, זו שאבדה מחפשת דרך לקרוע התכריכים
לצאת מחושך חיי אל אור מותי ופשוט להיות
את עצמי, כפי שאני יודעת בצורה הטובה ביותר. |
