זוהי תחילתה של דרך,לא מוערכת מספיק שקשורה באישה נמצאת פה
עשרות שנים ועוד שלוש בעיקר מבולבלה ומתעייפת.
בשביל לקצר אספר אני יעל עשויה חלקים חלקים בשכבות שכבות ימים
פעילה תזזיתית,ימים מתה אבל מקדשת את החיים.
לפני ה"אני חושבת" רציתי לבקש מכם,כל מיתה מתבקשת.
קחו ארבעה צחוקים מתגלגלים על שום הגיוון לשחק עם עצמכם.
רחם לא מובנת חומצית אוכלת את כל העבודה הקשה של המעבדניות
,כמה תקווה מייצרים פה חודש של אושר.
טיפול מפרך אני שם גם,מצליח בחלקים שונים שלו מקבלים אושר
נקודתי בדיעבד חולני כל החוץ לא מעניין.
כמה הכנה נדרשת לריצת מרטון מי בהגרלה מי זוכה בעשרים אחוזים
מכל מסלול טיפול?
רק המאושרים יכנסו למסלול המסוכן של הריון ורק עשרה אחוזים גם
ילדו את הילד הזה.
בזיעה ועייפות וצער מוות נקבל את המיוצר.
השאלה הגדולה האם באמת נתחיל לחיות? או שעבדנו קשה והתנדפנו כל
הדרך.
אני לא מאמינה
כל מה שהיה פה, הרבה אויר לנשימה ארבעה עוברים יפים מחולקים
לשמונה שדיים מלאים להתפוצץ ואושר, המון אושר ואמונה ו  
כלום.
צריך התערבות של אלוהים והוא לא מעונין בנו. כל בקר מבקשת
מאלוהי הבריאה שמיים מקצה עד קצה אתה שומע תפילת כל חי אנא תן
לנו ילד שלם לפיקדון לשנים ארוכות  וסלח לנו אם חטאנו.
ריק ריק ריק
רק חלומות דהויים על ילד שמן שהוא ברייה נפרדת ושלמה והוא
שלנו.
בטח ננסה שוב ואולי איתן יעשה לזה סוף.
הטיול לחו"ל כך היה נדמה לי לפחות בטח יעשה את זה אחרת.טוסקנה
זהובה, אני בפנים, בתוך הראש סרטים מגולגלים קשרים של ציפיות.
את הכל הפלתי על איטליה וכמו תמיד אני חיה ,מהירה ותיאורטית
נפילות ענק.
מה פירנצה תתיצב למשפט?
הרי כבר ראיתי עצמי מסתובבת מסתובבת? מה קרה פה.


שם ובחדרי הלידה, בביקורים החברתיים נשים וילדים לחוד,גברים
לחוד.
בכל מקום אני שווה כלום פני נמתחות לקצה,נשמתי מציקה מהקיבה
המפותלת. אירועים קטנים חוצים לי את העין עוד מלווה קצת עם
הראש.
ונחנקת גם מאמירת הלו.
וכל שיחות הרופאים הפרופסורים לא מרגיעות לא מבטיחות כלום.
במסלול אש ירויה מכל הכיוונים ולא מרגישה דבר.וצריך להכניס סדר
ולהתייצב מול המעסיקים לעשות להם משהו..או לפחות משהו
תצוגתי..חלון-מרכול תמורת גרושים  מי הם כולם למה משתחווים
בהכנעה לבוראנו?
ורק אני מסיימת פה משהו עצלה וממלמלת חוף דיוני חוף דיוני
איתני איתני.
המתרגשים לבוא כבר בזמן הזה סופות,שטפונות,הצפות,שריפות
בצורת.
בבטנים של כל אשה כוסית נבנים ילדים משלוחים חיים מאלוהי הנשים
שמגיע להם יללות תינוקיות.
מפולחים מרימי ראש עיניים היסטוריות מתווספים לעולם הזה.
פיקדון משכון לאבאמא.
ורק איתני ויעל בוכים ברציפים שולחים ידיים לשון ארוכה ארוכה
ללקק לממונים אבל לא.
לא צימח בם כלום מתים בבתיהם מתים באויר החופשי ברום שמיים
גבוה, גבוה מעל העננים לא רואים כלום.
עכשיו חורף מבול ירד על עלי הפלסטיק, לא השאירו יער מחבוא
לחיות בועידות כינוס ליליות- מה יעשו?
ידרסו על האוטוסטרדה.
ידיים לשלום,הלכתי לדבר עם הכבשה להוביל אותה את הכביש לתת לה
שירות ולשוחח אינטואיטיבית עם אדמה על דישון עצמי ריקבון
שורשים. כל מה שישאיר את הכבשה מה-מה עוד שנה-מובן מאיליו?
לא לה לא לי.
מי המכותב- הכל עבודה עצמית.על הבלבול והאבסורד תודה
לבוראי.אבל עכשיו די בבקשה
להגדיל לי מינון של אהבה.

לגמרי ממהרת ננעלת באוטו-חבר שלי ורצה לסיבוב סימולציה בכיתן
הדר יוסף. שם בין ערמות נוצות אווזים,שמיכות וכל תשלובת
הטכסטיל אני נעמדת בכל זאת בתוך אנשים,כבר לא עם רשימת מכלת
בסיסית היום קונים הכל הכל נחוץ.בעלי עיניים ענקיות כולם בתוך
הפוך והציפות הצבעוניות יחשבו הלא יודעים שובע יותר ברור על
עצמם ,בעקשנות על עצמם והילדים שלהם הכי טובים גם כן.
נעמדתי מובסת אף אחד ממילא לא רואה גם אם הוא עין מול עין תמיד
משתקפים הם עצמם בי.
רחם מקוללת,אדמת בוץ מטביעה
רחם מבאישה חסרת עקבות עלבון שורף את נשמתי,נשמתי מטלטלת נדפקת
מכל ג'סטה ובאויר פגיעותי ממשיכה כהה מכאב ועוברת עוד ועוד
ניתוחים על הסכין אדום ומתוק רק היום על הסכין.
עוברים עוברים מכל הסוגים נשפטים על גודלן המצוקמק ,על חסר
היכולת ההתפתחותית שלהם ננזפים לא כשרים להמשיך הלאה.
כל המלחמה קוראת במושבות הלב.תחנה מרכזית מופקרים עוברים מיד
ליד מטופלים בלי ללחוש אמא.ילדי האמנם? היה שם פרופסור שחשב
שראה הריון כרגע לא צומח שם כלום.
בפקודת איתן לא בוכים מחניקים את הכל
בפקודת ההילרית מרשים לעוברים לעזוב משחררים אותם לא סוגרים את
הפתחים.
ובחלומות מזיעים מופיעים אלילי הרשע בתפקידי תליין,איתן תמיד
בסכנה מקורית לא מנצח את הפולשים. הלילה נשכו אותי חתיכות
גדולות ממני נשארו בפיות אחרים,אני נאכלת והעולם מתפוצץ מצחוק.
התנוקות נבלעו נשכחו ואני ערוכה מול הפרוטוקולים ,הרופא יעשה
צעד ואני אעשה לו חשק להצליח כבר עכשיו. כל מחלקת העקרות בעלות
רחמים ריקים שוכבות שורות שורות צייתניות לא יולדות לא יולדות
כלום מה שנכנס מצד אחד לא מוציא כלום.נאד ריק מפליט כל עוד
נשמה בו.אלוהי האהוב מה עושים ממך מה עושים מציוויך?
הצטרפתי לקבוצת תמיכה מתוך קומה קראה אלי האחות והציעה לי
להצטרף. כבר כמה פגישות ומבחינתן של הבנות כבר רואים תוצאות.
שונות שונות מדברות עברית ומסכימות זו עם זו עם הראש.
יושבת העובדת הסציאלית שעדיין לא הציגה עצמה ומסכימה איתן על
חוסר הסדר כמאפיין את הקבוצה.ואנחנו רחמות פצועות אין לנו
מלבדנו חבר.עם כל הכלים הישנים נא להכיר
אגוזנית השותקת למודת ניסיון קשובה לחברותיה ואף לדבריה
מתוגמלת.הפרקטית עולמה מובנה וקשור בהכרח למה שרואות עיניה
עכשיו לבן-זוגה. מלאות בחירות או נצחונות קטנים ואילו אני לא
מאמינה שוב בפעם האלף-לא מתאימה.
לאט לאט מבינה יותר ויותר מבלי להתייחס לעצמי ברצינות הייתי
שנים שלמות מיד אחרי גיל חמש בקרבות ממש,בפגישות בגובה הצוואר
נפטרו ממני עיניתי עצמי מאד ראיתי רחוק ובכל זאת התחדשתי באי
פיריון. כרגע עצרתי הכל על התחת עצרתי לא יותר קמב"צית של
משפחות מלאכותיות.
משודרת לעיניהם של מעסיקים אחרי שולחן מבדיל סטטוס,המאות הצעות
עבודה שלל מינים מתאימה לכל דורש-זונת הצמרת לא נענית.
עצוב עצוב בממלכה בקומה השלישית.אנשים פטפטניים מגלים עיניין
בדבר האחרון שהוצאת מהפה,קריאות תמהון או פה פעור לגלות כמה לא
מעשית אני נטולת ניסיון ברכיבים אלקטרוניים לתעשיות
גרמניות.שוד ושבר חותמת בפנקס הבלתי- מתאימים
רגע אנשים עצור לא מגיע לי פרס על עמידה בסבל מתמשך לפי סעיף
לא כתוב מספר.
כנראה שלא.

ראשי בעננים עלי בבא רוחי מתפזר כמו מר-סבא. חולמת בעיניים
ערניות לגמרי חלומותי נראים לי אפשריים אף רצויים בהרים הרי
הצאן לכיוון רמאללה אני מוצאת יושבי החיים האלה בבטחון על
עדריהם במסע בין כוכבי.
מחכים לאללה שיבוא.ואני מבפנים נלחמת לפתוח. כל הזמן
לפתוח.להיות רחבה כדי שאכיל כמה שיותר. לא להצמד לבעל שקר לא
לבחור את הבעל שוב ושוב.לשאלה את מי נרצה לאמן.
נאמן את השכל לחזור ערב ערב הביתה.
לראות היטב סביבנו, לא לעשות ממצוקות של נשים במצב שנראה כשלנו
אחד.
יש לעבור מכל מה שמזדמן לפקוח אישונים בחושך.ההתבגרות מזויפת
בבגדי נשים בעלות התסרוקות מחנכות את הילדים.במעט ביקורים שלי
החוצה דרך המכונית עוברים במהירות העצים לכדי חורש. אנשים
מתעוותים סלילניים קומתם לרב נמוכה ,מבטם לא לשמיים את האדמה
אוכלים ומפיות שכניהם מוצצים מים.ואלוהים בקו הרקיע מתחבא לא
רואים פניו גם לא את קולו. כל מה שמספרות העינים גם כשראשנו
מורכן כל תזוזת האונות ועצביהן המשורגים. אנחנו כלפי עצמנו
מבוזים.הכל דחוס וקפדני כדי שנעבור מבחן שפיטה מינימלי אצל
הרחוב.השינה נעימה עלי ביותר בתנאים הפנטסטיים שארגנתי בלי
רשות מהכונן.מסדרת חדרי ילדים מציירת על הקירות,ונגשת ערסל
ערסל ילד ילד לגעת במצח לנשק עור חלבי נושם של ילדי השקטים.
נאספנו כאן היום להתחיל משהו להיות באיזה שהיא פעילות חשוב לנו
חצי גוף עליון מיושר.
פעורת כאבים דמומה מהצהרות חיכיתי לפתיחת בטן נשיפה וניפוח
חצוצרות,כניסת נגנים ובקרצנדו אולימפי להפליץ ולגרגר שני
פמוטות קרומי שבת ויום טוב זוכרת ומקיימת ירוחם.
נרשום בפרוטוקול או שנשחק שוב רופא וחסידה.
כלום לא הולך לצאת ממך כלום.מיעוטת יכולת. מי מסתייף איתי? מי
רוצה לצאת לקרב מאסף מי יבוא מי יעז להגיד לי לי לי
מצטערים התשובה היא לא.
נשארו שני טיפולים אני חוזרת שני טיפולים מי קונה?
מי בעד חיסול הטרור? שוב להנדס את התהליך הטכני כל כך.מה עוד
יקרה ,אביא את הילד עיפה מעורערת רחם מחמירה רעה מאד. איתן
יקירי מחפש אילן להתלות עליו.שתי עיניים מצלמות יומולדת
לכשלוני הכישלון יום הולדת שמח.חמורי חמור לא החמיצה שום טעות
אף לא אחת. נפגש בבתי יתומים אתה מורעב אני גוססת. לא הצליחו
הניסיונות הרסו את גסיסתי.
מחלקה ארורה ממגורה לנשמות טובות ולא מגיעה אף פעם לא מגיעה.
ילדי לא שלי לא אני היא האם, לא חלב, לא מים, לא חיוך לא משלנו
נזכה לתינוק פליט ניצול ארבעים תינוקות משתוקקים לאמא יעל רחבת
מימדים תקח את כלכם, תבקבכם ותשלם עשרות אלפי דולרים לראות
אתכם רוצים בה.
היא ראויה מבחינתכם.
בשיחת טלפון אחת לקופ"ח נענתי שלא הוכחתי פוריות בסיבוב הראשון
ולכן לא זכאית לעוד סיבוב ועלי להרשות גם לאחרות. אמת. נכון.
מתענה נפשי ומנצחת עומדים המקטרגים רבים.
אלף חומות אבקיע ,בכח רב,.
אבל טועה ומטעה.
זו לא הדרך,לא לא לא  לא לא ,לא לראות כדי להאמין...
ניסיונות למתחילים ננסה זה וזה וציטופלסמה של תורמת וחלונות
ולייזר לחצוצרות ונ ג מ ר ת.
זהו, אין ממה לעבוד לקום בבקר כמנהג האנשים, לעבוד מתוך עיניין
להכיר את המטריה,לעבוד ברצינות בריכוז,בלחץ,כל זה לא מעניין.
יצאתי מהמעגל.
חסרת עיניין גם אם אני ברברה וולטרס שמראיינת את דידי אמין
דאדא, מסתכלת לאנשים בעיניים תיישים מדומים.
הבקר ב"עסקים" של מעריב קראתי על בנות שלושים ושתיים בוגרות
תואר שני במנהל-עסקים מאיישות משרות בכירות.נחמד כמטרה.
מרחיקה את המחשבה על שנים מקולקלות שדורסות את הבשר.
המוות כבר פה נטול אביזרים ירגיע את הכלימה. גם הפרופסור ניתן
להחלפה,מחזיקה בשולי החלוק מתחננת על נפשי שיחשוב,שימצא
פתרון.
גם הוא מחלטר,ממהר, רושם רשימת מכולת ולא מנחם.
כי אין,.
כן, כך נראה הנוף בסוף מעט מעט מעט בעין דמעה גדולה כמו
ליויתן. דמעת עצב.תלויה בשיניים בריפיון,
ליפול ליפול,לא לשלם מס גולגולת.איתן לא מסכים שאעזוב עכשיו,
נמות ביחד אחרי מסע ענק נגמור את חיינו במקום היפה בעולם.
נחדל.