ג'יימס, פרדי ואנכי היינו "סוחרים" קטנים, פשפשים, קונים
ומוכרים בשביל העודף, עשר גרם מחבילה של חמישים נשאר אצלנו
לשאכטה, כמובן שהשאכטה הזו נעלמה יותר מהר ממה שבאה ואנו
שחיינו בשעמום טוטאלי של ישוב אי שם, אחרי לימודים, לפני צבא,
החלטנו שאנחנו חייבים לעשות משהו. החלטנו לנסוע דרומה, לחום,
למדבר.
התחלנו להתארגן ושכחנו ששכחנו להתארגן, ואז נזכרנו.
יאללה מרימים צלצול למשה?; מי יצלצל?; למי בכלל יש כסף, בקושי
לנסיעה היה לנו. הפינג'אן היה מוכן פק"ל קפה, ג'ריקן ועוד
'סיקס פאק' של שני ליטר בקבוקים וכמובן בקבוק ברנדי משובח,ושאר
הדברים,
אבל איפה השאכטה?
אז איך מתארגנים, נמצא קונים,אפה עכשיו?; ניקח 'און דה האוס'?,
לא ממש אפשרי. אבל שווה לנסות.
"סבבה", אמר משה, היינו בשוק, "רק תגיעו, לדרום אתם נוסעים
כן,".
כן, כן, ישר למדבר, שקית יפה של חמישים, ללא זרעים, ללא ענפים,
תענוג לעיניים ולנחיריים, מונחת ביד.
"רק דבר אחד, קחו גם את זה, תביאו לחבר שלי בעין גדי".
מה, מה מה אתה מדבר, מה יש בשקית החומה, יש בפנים אבקה לבנה,
'נו וויי', אין סיכוי, על צווארנו זה תלוי.
"תראו זה רק להביא לו, גם ככה בדרך. 'תם יודעים מה, השקית
במתנה, מה אומרים יש עסקים?"
מה נאמר, שקית כזו יפה בחינם לא באה כל יום, כל מה שצריך לעשות
זה לעשות ירידה בעין גדי, להביא את החומר, להגיד שלום, להתראות
אנחנו בנחל, חוגגים פצצות.
זה בסדר, הכל ילך יפה. כבר עד ירושלים הגענו, כבר עם חיוך על
הפנים, (כן מעשנים גם לפני שיוצאים), ג'יימס בסרטים על
המג"בניקים, כל אחד שוטר, כל שני סמוי, פרדי משחק עליו וצוחק
על כולם, ואני, אדיש, כמו בלאטה על קרקעית הים.
האוטובוס הבא, נוסעים דרומה, הלילה ירד בשקיעה מדהימה, דרך
חלון אחורי באוטובוס. ג'יימס קצת נרגע, מנמנם מנקר. פרדי
תזזיתי בחפצים נובר, לפתע משהו בולט בחשיכה, ג'יימס ואני
מביטים בשכחה, רבע קילו קוק בידיים של פרדי, ' טל מי, הוז יור
דדי'.
יורדים בתחנה, לילה, ירח מלא. משוטטים על הגבעה כבר שעה ולא
מצאנו את הנבלה, טוב לא חשוב, מחר נמצא, בינתיים מקימים מחנה,
פרדי על המדורה, ג'יימס על האוכל מתיישב ואומר לפתוח את
החבילה, שנינו מביטים עליו בתדהמה, לפתח ת'תאבון הוא עונה
בתגובה, מה חשבתם, אה, על ה..
פרדי מביט בי, ניצוץ בעיניו, מה 'תה אומר, ננסה רק קצת, עזוב
מה נראה לך, ג'יימס מתפרץ, מה עם הדילר ומשה גם., כשנחזור
הביתה, אולי אפילו לא נגיע עד שם. עזוב הוא יבין, זו כמות
גדולה אומר פרדי, גם אם הוא יבחין זה יהיה מאומה. מה אתך הוא
שואל אותי, מה ת'אומר. זה לא הסוחר זה החומר משיב אני, מילים
לא שלי יוצאות מפי, מחשבות רצות על מה שיודע, קוק זה לא ממכר,
רק לרגע, ננסה קטנה וזהו נגמר, לא נוגעים, מביאים לו מחר, רק
לבדוק לנסות טיפה מזה לא יצמח משו יותר מידי נורא. היי אומר
פרדי, אנחנו שלושה, נחזיק את עצמנו זו לא בעיה.
מה אומר ומה אספר, לא זוכר הרבה בבוקר שאחרי, לא התמכרנו, לא
בא לנו בכלל, איזה הנאובר ממש מוזר, רק דבר אחד נוכחנו להבין,
זה כמו ממתקים לילדים, אי אפשר להפסיק, לפחות לא ברגע, ואו
חטפנו חתיכת פגע.
עכשיו אני יושב פה על סלע, שקית ריקה למולי, עין גדי שם למטה,
מה שנשאר זה הג'וינט שבידי, מעביר לפרדי שמעביר לג'יימס ושואל
אותי; מה אתה כותב? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.