זה היה יום חם, וקירש שתה את האספרסו הקצר שלו. הדלקתי עוד
לאקי לייט, אני באמת מעשן יותר מדי. היה כבר שתיים ורבע, שזה
חצי שעה אחרי שאודי אמר שהוא יבוא. הגינה היתה מפוצצת, איך לא
ביום שישי, ואודי לא נראה באופק, אם בכלל היה אפשר לזהות אותו
בין המוני הגופות ששוזפות ושוזפים את המקום מאז השיר המטומטם
הזה של מנגו, גרה בשינקין. מי זו בדיוק גרה בשינקין שכולם
רוצים לראות אותה? לא משנה. בכל אופן קירש היה קצר רוח משהו,
והוא התחיל לספר לי איזה קטע שהתחיל בערך ככה:
"אחי אתה חייב לשמוע  קטע שאחי הקטן וחבר שלו סיפרו לי שבוע
שעבר."
"אחיך יעני הבן הנוסף של אמא ואבא שך או כמוני רק קטן? "
שאלתי.
"אתה מפגר, לא אחי. זה סיפור תיכון. אני, אחי, וחבר שלו
אלקוביץ', יושבים אצלינו במטבח, שותים נס. ואז אלקוביץ' מתחיל
באקסטזה להתבכיין על איזה קטע שלו בבית ספר, עם איזה אחת מירי.
מירי, שתבין היא בתולה. אבל היא יוצאת עם אלקוביץ' כבר איזה
ארבעה חודשים, והילד, מה זה חם עליה. אש. אבל מה, לפי הדיבור
שלו, רק ככה נישק אותה וזה. עכשיו, מרוב שהוא רוצה שהיא תיגע
לו, אבל לא רוצה לדבר, למה לא נעים לו, וגם ניסה לשים את
הידיים שלו על המנועים שלה, ולא נתנה לו. ההוא התחיל להתחרפן.
אז מה האידיוט סיפר לי שהוא עשה?  ההוא, מרוב שהיה חסר בטחון
ופחדן, ולא היה לו אומץ להביא לה איזה דיבור ככה בסבבה."
"מה עשה? על מי אתה מדבר?" אודי שוב הפתיע אותנו מאחורה. ככה
הופיע פתאום. רק התיישב, הזמין אבטיח בולגרית, עוד לא נגע בקפה
של הבוקר, כבר אוכל, השמן. האמת היא, שאודי לא שמן, אבל היה
פעם, מאז יש לו רגשיי על זה. אז אנחנו לוחצים לו על הכפתור,
למה מה קרה? מה שלא הורג אותך, מחשל. זה מה שאומרים אצלינו
בחבר'ה.
"אז מה, דודלי? מי זה החנון הזה? דבר." אודי, כהרגלו היה דוחף
את האף שלו איפה שלא הוזמן. רגשיי עוד פעם. קירש לקח איזה
חתיכת אבטיח עסיסית, בלע את כולה, ודחף פנימה איזה חתיכת
בולגרית בשביל האיזון. "בכל אופן, המטומטם, מה אמר לה? ותקלטו,
הוא קרוע על התחת שלה, אבל מרוב שלא נעים לו, וכל החרמנות,
אומר לילדה, ככה ברמיזות, שאם היא לא נותנת לו, הוא יארגן
שהחבר'ה מיפו יבואו אליה בלילה, כשהיא חוזרת משיעור בלט, וכולם
יעשו עליה מסיבה. אונס קבוצתי יעני. תקלוט בונבון, קרוע על
הילדה, אבל רוצה להביא לה איזה שוק שיוציא אותה מהבתוליות.
הילד מחורפן לגמרי, צריך לשבת באברבנל. ההיא, נעלבה שזה לא
מילה, הלכה אל האבא שלה, הוא הלך אל העורכי דין שלו, ומאיים על
האלקוביץ' הזה שהוא יושיב אותו במוסד לנערים עבריינים, וכולם
שמה יחגגו עליו. יעני לא אתה תארגן חגיגה על התחת של הבת שלי,
אלא אני ארגן חגיגה על התחת שלך. תאמין לי אחי, טקסס נהיה פה,
שיקגו. העולם הזה מידרדר. והכל, הכל בגלל שהאלקוביץ' החנון
הזה, לא יכל להביא לה איזה דיבור של גבר. אז מה עשה סחבק כדי
לפתור את הכל?"

קירש הסתכל עלינו, ובנה קצת דרמה.

"במקרה, אלק, פגשתי את הילדה. שווה באמת. תוך עשרים דקות היתה
אצלי בבית, בהתחלה קצת פחדה, אחרי זה נהייתה חרמנית אש. היה
משהו שאתה לא מאמין. אני, אני מת על בתולות, המשהו הזה
בראשוניות החוויה זה משהו שאין לכל השרמוטות שמסתובבות בעיר
היום. יותר לא שמעתי ממנה, אפילו שלא הייתי מתנגד, כי טלפונים
לא החזירה לי, והאלקוביץ' הזה, הפסיד בטירוף. למה יומיים אחרי
זה קלטו אותה בשכונה מסתובבת עם ההוא עם האופנוע, ג'יימס הזה,
או אנאערף, משה, לא זוכר, ההוא  שהיה שיכבה מתחתינו, ג'יימס
קורא לעצמו היום. ואלקוביץ' אוכל לעצמו את הלב, וגם נזהר, מה
זה נזהר לא לעצבן את האבא של מירי. מה שמלמד, שלא מפחידים זונה
עם זיין, ואם אתה פחדן, כדאי שתתנהג כמו פחדן, כי נראה לי היתה
מרחמת עליו בסוף, ומביאה לו, אבל כדאי שפחדנים יתנהגו כמו
פחדנים עד הסוף, ולא יחליטו להיות ג'אברים אלק. או ג'אבר או
חנון, לא כזה פתאום, אלק גבר במקומות הלא נכונים."
אודי תופף ברוקן ביטז עם הסכין והמזלג.
"צודק", אמרתי. "נו, הולכים לנגן?"