ליבי בוכה על אובדנו של יקר
יגונו הוא פורק על העולם האכזר.
בת ארבע וחצי אני במותו
והלב הדואב איבד תמימותו.
ליבי פצוע כתם דם שותת
הכאב העצום בנשמה חורט.
שאלה לי אחת, לך אלוהים
אדוני הרחום היושב במרומים.
מדוע העולם כה אכזר?
הנה אבד והלך לו אדם אהוב ויקר.
הכאב לא נפסק, ולא יפסיק.
וכך גם אני לא אפסיק.
אני אף פעם לא אשכח, אני אזכור,
אני אזכור את צל דמותו.
ובליבי תישאר אהבתי הרבה אליו,
ואהבתו! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.