אני רוצה להיכנס לחדר שיש בו אנשים חשובים, בארשת פנים רצינית
וסקסית ככל האפשר, לגרום לבנים שם להזיע רק מלהסתכל על העיניים
שלי. להתיישב על הכסא ולומר את מה שיש לי לומר, כשבכל עשרים
שניות או חצי דקה אני מחליפה את הרגל שמונחת על הברך. אני רוצה
לעשות את זה בשיא האלגנטיות, וכשאני אדבר הנשימה של כולם תהיה
עצורה. וכשאני אצא כולם יאנחו וינשמו לרווחה, ואז שיעלה להם על
הפנים חיוך שאומר: "וואו". וששבוע אחרי זה, יודיעו לי שהתקבלתי
למרות שהטקסט שכתבתי היה מלוכלך מדי, אמרתי אותו בדיוק בטון
שבו הוא צריך היה להיאמר. ואז כשאני אכנס לביה"ס בשנה הבאה אני
אצליח כל כך ואני אהיה שמחה למרות שאתה לא תהיה איתי. וכל זה
התחיל רק בגלל שאני רוצה.