עוד סיגריה, פחות השראה.
האם כך זה עובד? אם כך, מצבי לא טוב.
פצעים עלובים, רעב עלוב.
איפה מה שהיה? הרגשת החיות, הקסם של הערב,
או שמא היה הכל אשליה, זכרון עלוב שקסמו גדל עם הזמן,
לא!
הכל בראש שלי.
אני יוצר העולם, הכל פועל למחשבתי, אבל..
מבזה את תפקידי.
איפה המלאכים שהתהלכו איתי?
למה הפכתי? האמונה נעלמה בעשן הסיגריה,
לא לומד דבר, עדיין מחפש שליטה.
חזרו אלי מלאכי, עזרו לי. לכם עוד אגמול.
התהום גדל עם כל שעה,
ובשמיים בוכים עליי.
אני סולח.