בצהרי יום , שמש של אפריל, חודש הפסחא, הרגישה כמו ישו הצלוב
עצמו, נכנסה ליידי גודייב לחדרה, רק המשרתת האישית שלה לצידה,
והחלה להוריד את בגדיה.
הורידה את הברדס שהיה מכסה על ראשה, מצמר כבשים היה עשוי וצבעו
אפור. מכבנה של זהב שצורתה ציפור חיזקה אותו לראשה.
הורידה את האבנט המקושט אותו קיבלה לנישואיה מאביה היקר , שלו
היה רואה את השפלתה , היה מורידה במו ידיו מהצלב בו צלבה את
עצמה למען הילדים הרעבים בעירה. האבנט, מקושט האבנים הטובות
שנצברו שנה אחר שנה של חיים מאושרים מלאי תפילות ומעשים
טובים.
מסרה לידי המשרתת את מחרוזת חרוזי התפילה מזכוכית שנשאה לחזה
השופע, הורידה את נעלי העור הקשורות בתחרה לרגליה , וכה יחפה
ונטולת עיטורים עמדה בחדרה מהורהרת.
את הגלימה העליונה הסירה מבלי משים, שרווליה הרחבים הסתבכו
קמעה, והיא הביטה בעיטורי השוליים הרקומים , שהיו תמיד סמל
למעמדה הניכר והסבו לה הנאה ויראת כבוד.
נשארה בגלימתה הדקיקה התחתונה שהייתה עשויה משי ,ולא פישתן
כדרכן של נשים באותה העת. שכן בעלת מעמד ורכוש הייתה הליידי
ויכלה ללבוש מלבושי משי תחתון.
עמדה עירומה ויחפה מול המשרתת, נטולה מכל קישוטיה , בגדיה ,
וכבודה ורק שיערה היה עוד אסוף במכבנות של כסף לקדקדה.
שאלה לשמניה ובשמיה, משחה את גופה במיטבם, הבריקה את עורה עד
שנצצה כנחושת וריחה היה כריח השושן הלבן.
עמדה כך נחושת קלל וריח צהור, מתבוננת בצדודיתה בהשתקפות חלון
חדרה ,ומהרהרת הייתה בחייה ואיך ,העלמה גודגיפט אשר שמה נגזר
משמו של האל הטוב והרחום נותן המתנות ומעניק החסד, מצאה עצמה
נשואה ,אם לילד וצלובה בדרך יסוריה שלה.
בגלל שהייתה עלמה כל כך עשירה במחוז מרסיה שהיה המחוז המרכזי
של אנגליה הסקסונית, נשארה בבתוליה באמונתה הדתית האדוקה עד
גיל 25. חברותיה הבודדות כבר נישאו זה מכבר, חלקן אף עמדו לחתן
את בנותיהן, ואילו גודגיפט כמהה לנישואים שהצעותיהם בוששו
לבוא.
כאשר לורד ליאופריד הרוזן , שליט צ4סטר, ביקש את ידה מאביה,
שאל זה לרצונה כי כבר עלמה נכבדת בימים הייתה. טרח האב והזמין
את הלורד לאחוזתו. היא ראתה את המיועד להיות בעלה. איש מבוגר
לבוש בגדי צמר עבים וגסים, כבד גוף וכבד לשון, בשיערו הדליל
שיבה זרקה, ופניו אדומות וסמוקות משמש הקיץ שחיממה את ספסל
האבן עליו ישבו. נבעתה גודגיפט מהאיש המיועד. אך גם הבינה את
גורלה ואת חייה נטולי הייעוד באחוזתה המבודדת. ידעה כי דוכס
צ4סטר,איש של חכמת חיים וכוח הוא, , שרד מלכים סקסונים רבים,
גם את קנוט הדני וגם את אדאורד המוודה, הניחה כי תוכל גם
להתמודד עם מראה הדוחה קמעה, הסכימה שלא בלי חששות להינשא לו ,
ואולי בגלל שידעה את שישעו רבים כי הלורד בחר בסגפנות דתית על
פני חמדנות שהיו חבריו לוקים בה. ואכן בשנות נישואיהם הראשונות
אכן בעלה הסכים עימה לדרכה ,וכל כך היו מתמידים באדיקותם
ותמיכתם, אפילו שיכנעה את בעלה לבנות קתדרלה בכפר קובנטרי
הסמוך. קתדרלה שהוצאות בנייתה עלו ותפחו כל הזמן, והלורד הנדיב
הסכים לשלם. הוא גם הסכים להחזיר למיסדר הנשים באבשהאם את
האדמות שלקח מהם שנים ספורות קודם לכן.
בגלל שעשו מעשים טובים וחסודים, בירך אותם אלוהים במתת שמיים,
בן זכר, אך לאחר מכן, הדיר הלורד את רגליו מחדרה של רעייתו
החסודה. שכן בן זכר אחד כיורש היה חסד האלוהים, ולא רצה לבקש
יותר ממה שנתן לו גורלו הטוב, מה עוד שביכר לבלות את לילותיו
אצל נפקניות ולא עם רעייתו החסודה, שהייתה אומרת תפילות כל
יומה, ולא ידעה להתענג על הגוף אלא על הנפש בלבד.
ואילו הוא היה נוטה אחרי אלוהים ולו למראית עין. חבריו הכמרים
שזכו למתת יד נדיבה, ולעיתים אף היה מציע מיטותיהם ומארחם
כדרכו שלו ועם נערותיו.
אך הלורד לא נטה לליבם של האנשים.והיה גוזל את רכושם, גם אם זה
היה דל ביותר.וגם בביתו ובני ביתו היה נוהג בדרכי שררה ורוע.
את רעייתו כלל לא פקד,ועלבונה שהיה רשום על פניה היה גלוי לעין
כל. את בנו הדיח לדרכיו הנלוזות והיה נוטלו עימו למסעותיו
והוללותיו.
כך אירע שבוקר אחד הגיעו כמה נשים תינוקותיהם בזרועותיהן, והן
מבקשות עזרתה כנוצריה אמיתית ומאמינה . אבוי לילדינו העומדים
למות בחרפת רעב, גבירה חסודה אמרו לה, בעלך, הדוכס, העלה את
המיסים, אין לנו פת של לחם לאכול והדנים הנוראיים אורבים לנו
מצפון לנחלותינו. ביקשו ממנה והתחננו, לא למתת של חסד אלא
לשינוי הגזירה הקשה. והליידי, שנקראה בפי כל, גודייב, הסכימה
לסייע
השכם בבוקר ניגשה אל הלורד, בעלה ואישה כאשר עמד בפתח בית
האחוזה שבנה במיטב כספם, התחננה בפניו בדמעות הנשים, והתפללה
לטוב ליבו וחסדו. אך ללא הועיל.
הוא פסע לעבר דלת הברזל הרחבה, כלביו הענקיים לצידו, זקנו
ושערו מתנופפים ברוח, והוא סנט בה ואמר, שגם אם ירעבו ללחם,
הרי היא הליידי האדוקה ,לא תעשה דבר מה עבורם פרט לתחנונים
אצלו.
והיא כשעיניה דומעות פנתה אליו, ואמרה שהיא מוכנה למות עימם
ובמקומם ובלבד שישנה החלטתו.
הלורד, צחק ונשבע בסנט פטר הקדוש, שלא תעשה דבר מעצמה עבור
עלובי החיים הללו, תוך כדי זה שהוא מקבע היטב את עגילי הזהב
הכבדים באוזניה. אבל כמובן שישנה לה אפשרות לו תרכב ערומה
ברחובות העיר, יסכים הוא להוריד את עול המיסים. תוכיחי לי את
צדקנותך אמר לה, שהוא פונה אל כלביו, והסתלק לו לדרכו.
וליידי גודייב נשארה בביתה, מהורהרת על דברי בעלה, אדונה ולורד
המחוז. שליט רם מעלה הוא, עם מלכים ורוזנים רבים, מדוע בחר
להשפילה כך בפני כל אנשי העיר? הרי יכולה היא לקום ללכת
לאחוזתה ורק להשאיר את בנה מאחוריה, לקום ולנטוש אותו שממילא
אינו פוקד את יצועה שנים רבות, ואת נדרי הנשואים, מפר,
בקביעות. ורק כלפי האלוהים והכמרים, הוא צדיק מוחלט.
ואם תלך לביתה, אחוזתה ורכושה שנצבר שנים רבות, מה יהיה עם
תושבי העיר האומללים? ואיך תעשה עמם חסד ורחמים? לא יכלה יותר
ליידי גודייב לשאת את התחושה של חוסר האונים של אנשי העיר, יחד
עם השפלתה, ושלחה שליח אחרי בעלה עם חצוצרה המבשרת לאמר -
מקבלת אני את תנאיך בעלי ואדוני, עד שתשוב ממסעך, ארכב ערומה
בחוצות קובנטרי העיר. ואתה תקיים את הבטחתך להוריד ממיסי
העיר.
קיבל הלורד את השליח, צחק לעצמו ומלוויו והודיע שאשתו, חסודה
ואדוקה לא תרכב ערומה בחוצות העיר, גם אם ויקינג אכזר יכוון
חרב לגרונה. ושלח את השליח על סוסו בחזרה.

אם זו תהא כפרתי לאנשי העיר, ארכב עירומה על הסוס , חשבה , שכן
איש נבל הוא הלורד ,ועם נבלים, אצטרך לנהוג כנוצריה אמיתית
ובמיוחד בימים אלו של היטהרות הנפש והגוף לקראת חג פסחא הקרב.
ביקשה מהמשרתת שסוסה יוכן , וככה תרכב ברחובות העיר.
המשרתת, כדרכן של נערות פותות, הלכה אל הסייס, וביקשה כמצוות
הליידי את האוכף הכי מקושט ורך למגע ,ואת הסייס להישאר בארוות
הסוסים, ורק הסוס שימתין קשור בפתח השער.

הסייס ששמע כבר בכיכר השוק בבוקרו של אותו היום את כוונת
הליידי, ידע כי כל תושבי העיר סגופים בבתיהם מוגפי תריסי העץ,
נעולים מאחורי דלתות הברזל השחורות. אין איש בכיכר השוק,
הסוחרים סולקו למחוזותיהם, רוכלים נשלחו לנשותיהם, בעלי מלאכה
סגרו בתי מלאכתם, דרדקים נאספו אל אמותיהם, אין איש בכנסיה.
כולם, גם הכמרים, ממתינים לראות, האם תעז ליידי גודייב להשפיל
את בעלה ולרכב עירומה ברחובה של עיר.

ליידי גודייב פתחה את מכבנות הכסף שעל ראשה, שיערה הארוך
האדמוני הסתלסל לכל אורכו, וכל סיכה שנפתחה וכל קווצת שיער
שנמתחה לאורכה המלא, הרגישה ליידי גודייב שגופה מתמתח מהתרגשות
וציפיה.
עלתה על סוסה שהמתין לה ואוכפו סגול וירוק מכוסה בגלימה של
ניצוצות זהובים כראוי למעמדה.
נראתה כמו ירח של ליל קיץ זוהרת במערומיה, אוויר צח סביבה, שמש
חמימה של חודש הפסחא,זרועותיה הלבנות מחזיקות את מושכות הסוס
הצייתן, מחזיקות בעצמה שבאה לה מבטחון ואמונה, אצבעותיה
הארוכות שהיו תמיד עטויות תכשיטים וזהב, היו ערומות לחלוטין
חשות את מגע המושכות והשוט, כמו גם ליטוף צווארו השעיר של
הסוס. ביטנה שהרתה כבר את יורש העצר, רפויה מעט, ולא מוצקה
כבטנה של בתולה. נושמת במלוא ריאותיה את אוויר העיר. רגליה
הארוכות פשוקות משני צידיו של הסוס, שלא כדרך הנשים לרכיבה,
האוכף בין רגליה,ערוותה נלחצת אל האוכף הזוהר, רטיבות התרגשותה
כמו לחלוחית הטל בעת בוקר. שערה האדום סביבה כמו טבעות אדומות
של אש, חלקו מכסה מערומיה וחלקו נע ברוח.שדיה זקורי פטמות מול
עמודי השיש ברחובות העיר. הלהבה שפורחת בלחייה, מסעירה את גופה
ודמה.

חלונות העיר סגורים, דלתות נעולות ורק פרצופי המרזבים צוהלים
לקראתה. בביתו של החייט, זה שתפר את מלבושיה כמו את רבים
ממלבושי העיר, ישב שוליית החייט, טום,שהיה שוליה למרות שכבר
היה בגיר ונשוי לבתו של האופה שהייתה שוטה במקצת אמנם,אך
וולדנית ואשה חרוצה שכפות רגליה גסות ולא נועלת דבר בהליכתה .
ידיו מחזיקות באריג הצמר ועיניו כלות לראות את מערומי ליידי
גודייב שכן מאז שנישא לזוגתו, לא ראה אשה במערומיה, וזוגתו
תמיד במלבושי הצמר התחתונים שלה, המעקצצים את בשרו, והוא נדחק
אליה בלילות הקרים מחפש ניחומים בגופה ,והיא נשכבת אפרקדן
פושקת רגליה ונוטלת את חרוזי תפילה אותה ממשיכה למלמל כל עוד
עושה הוא כרצונו. ומכיוון ששוטה הייתה ובורה, פיה לחש רק ז4סוס
ומריה הקדושה,שוב ושוב.
היסס קלות טום לפני שקם ממושבו, הניח את אריג הצמר מידו, וקרב
לחלון. ידע כי כל תושבי העיר התחייבו שלא לפתוח חלונותיהם, שלא
יביישו את הליידי, לא רצה טום לבייש את גבירתו , נותנת לחמו
,שהיא זו שהעניקה מכספה ואוצרותיה לכנסיה כה רבות, ובזכות
מעשיה הטובים יכול הוא ובני ביתו ושאר התושבים להתפלל לאלוהים
שיצילם מרעב ומהאוייב הדני גבהה הקומה וצהוב השיער.
לכשגברה עליו סקרנותו פתח חרך קטן בתריס העץ הכבד, כזה שהכניס
קרן גדולה של שמש לחדר האפלולי, וקרן זו הייתה כה חזקה שהיכתה
את טום בסנוורים.
דרך קרן אור זו ראה את הליידי שהבחינה בחלונו נפתח פתח צר
ודקיק ירדה מסוסה, וניגשה לחלונו, ביקשה שיגיש עבורה כד של מים
,אם יוכל בנדיבותו, דרך החלון .
טום לא האמין לאשה זוהרת כל כך עומדת עירומה מול פתח חלון
חנותו הדל,אך ידע כי עליו לגעת בנחושת ובזהב ולו גם במחיר מותו
. הציע לליידי שתיכנס לחדרו ותלגום שם ,כמו גם תשיב את נפשה
מהרכיבה בצהרי היום.
לא האמין שראה את אשת הנחושת נכנסת לחדרו, הושיט לה את קנקן
המים שעמד בפינתו של חדר, לגמה את המים וטיפות נזלו מסנטרה
העדין אל צווארה הארוך,טיפה טיפה זולגת אל חלקת הצוואר ואל
העמק שבין שני שדיה של אשת הנחושת העירומה שעומדת לפניו. הושיט
טים את לשונו ללקק את הטיפות הזולגות וזו ליקקה את צווארה
,וחזה של גברת הנחושת שלו. היא נאנחה קלות מטה ראשה לאחור, נטל
טים את כד המים והשקה אותה בעצמו, ואת כל טיפותיה ליקק
ואסף,לשונו עוטפת את פטמותיה החומות שנתקשו למגעו.גופה נטוי
לאחור נשען על אמת ידו והיא מתמכרת בנהמה של צמא למימיו לטופיו
ולשונו.
טיפות המים גלשו כבר אל ביטנה הרכה, הסיר תלתליה הבוערים שהיו
מכסים חלקיה,תלתל , אחר תלתל פינה מדרכו תלתל אחר תלתל אסף
לאחורי גווה. ולשונו כל אותו העת נוגעת בגופה ואוספת טיפות
המים שנשרו מכד החרס אל אשת הנחושת. בטנה הייתה רכה ומשיית נגע
לא נגע בלשונו בקורקבנה, צחקקה כמו נערות הכפר,כרע על ברכיו
מול נחושתו,ידיו אוחזות מותניה הצרות ופיו נושק אבריה ואף לפרח
הנסתר שלח את לשונו ושפתיו . והיא עומדת מולו עירומה ויציבה,
רק ידיה משעינה על כותנתו המלוכלכת, וכל גופה מתמסר ללשונו.
לאט הושיטה ידיה , פשטה את כותנתו מעליו,גופו שהיה כלוא בבגדים
מצחינים, יצא ועלה, לא יכול היה להסתיר את התרגשותו, וכדרכם של
עניים גלימה אחת לבש, וכשהיא הוסרה , גאוותו הייתה בולטת
מלפניו, מעידה על פוריותו הרבה, נזקרת וחושקת .
נשענה נחושת אל שולחן העבודה מעץ עבה ומחוספס, לא הוטרדה כלל
מזיזי עץ שבלטו או מהלכלוך שעליו. ישבנה על השולחן, ערוותה
פתוחה לפניו נוצצת, רטובה מזמינה .הרים את ראשו, נשק לשפתיה
טעמה התערבב בלשונו
, התערבלו לשונותיהם וגופם. הייתה מוכנה, מקבלת ומתמסרת אליו,
כפי שלא הייתה אשה מעולם. עצם את עיניו כשבא אל פורקנו. עצם
אותם חזק לשמר את הרגע. ולא יכול היה לפתוח אותן יותר.

טום המציץ ידע כי קיבל עונשו מידי שמיים, ועוורונו בא לו על
תשוקתו ליופיה של אשת נחושת אדומת שיער זוהרת שכאשר ראה את
דמותה דוהרת ברחובה של עיר, ידע כי מריה הבתולה הגיעה
לקובנטרי. היות וידע את מריה הקדושה, דינו למות ביסורי
עוורונו.

ישבה זקופה ליידי גודייב גולשת לאורך רחובה של עיר כמו קרן שמש
מזדחלת מעמוד שיש אחד למישנהו. ובקצה הארכדה הלבנה ידעה כי
מסעו של גופה, עירום
בחוצות קובנטרי יהיה סמל לדורות על קדושת האשה וחטאו של האיש.

בערבו של יום חזר לו הלורד עם כלביו , חבריו, משרתיו, ונאמניו.
שתו כבר שיכר בדרכם עם הציד ,שהיה היום מוצלח מהרגיל, מה עוד
שנתקלו בשתי נערות ששימשו את כל הפמליה מבלי שנתעייפו כלל. לקח
הלורד את אחת הנערות עמו, שאולי תוכל לשמש משרתת אישית בביתו.
תשרת את משק הבית ואותו כמו האחרות. רכבו צוחקים אל העיר
הקטנה.
רגיל הלורד לראות בשעות אלו של הדמדומים תכונה של איסוף הצאן,
התנהלות של אנשים אל בתיהם,סיומו של יום עבודה מפרך והיערכות
לזה שאחריו. שומרי לילה מתכוננים לשוטט ברחוב , כלבים נקשרים
בפתח הבתים, מים נשאבים מהבאר. וכל העיר תכונה לקראת חשיכה.
ואילו היום- דממה של ממש.
דממת עלבונה של רעייתו
או דממת השפלתו.