יום כיפור עבר ו"יום הסליחות" בכלל לא קיים אם הייתי כועסת כמו
שהייתי צריכה אז ביום כיפור זה היה היום שלך או שלי יותר נכון
לסלוח על משהו שלא ביקשת סליחה.
אבל אני אל כועסת ולא שומרת טינה אני לא משוגעת לפחות ככה אני
מאמינה.
כמו כדור שיכול להרוג אבל מציל חיים ככה פגעת בי ופתחת לי
עידן. סגרת וניתקת את תקופת התמימות שבכלל לא ידעתי שקיימת אני
בטוחה שבכלל לא התכוונת לעשות את זה, עד היום אני לא בטוחה
וכנראה שאף פעם לא אדע למה באמת כל זה היה. למה התכוונת ומה
בעצם הייתה המטרה אבל בעצם זה בכלל  לא חשוב ואם המטרה הייתה
באמת הכי פשוטה ונגלת לעיין למרות שקשה לי להאמין.
אולי אז שהייתי תמימה האמנתי, באמת, שזאת לא המטרה אך רק
בזכותך שפתחת לי תריס אני יודעת שהפשוט זה בעצם תמיד התשובה
ולמרות כל זה אני ממש לא כועסת.
למה לכעוס אם  מסתכלים על זה "אובייקטיבית" שזה גם כלי שלקחתי
ממך, אז כמה שזה קשה, נתת יותר ממה שלקחת למרות שאי אפשר לשקול
במאזניים כי תמימות מול ניסיון זה ערך שוויון אבל מה שכן מרגיז
ומעלה בי דמעה זאת העובדה שאתה פשוט לא מודע לחשיבות שיש לכל
מילה.
משפטים מהדהדים לי בראש אותם משפטים ששלפת בן רגע אותם משפטים
שלבד לא הייתי מגיעה אליהם, משפטים שלא עוזבים אותך מעצם היותם
נכונים עדינים למגע , אך מפלחי מחשבות.

כן זה מעצבן אותי, אבל מעלה לי שאלות כי בעצם זה רק בונה משפט
אמיתי כמו אותם משפטים שדגת לי. שבעצם אומר שצעד קטן לאחד שולי
ולא עקרוני יכול להיות צעד גדול , גורלי, לצד השני.
נתת לי את הצעד שלו הייתי זקוקה הרמת רגלי למדרגה הבאה, אז למה
שאכעס? כי ככה צריך? כי ככה כולם? אני בכלל חושבת על זה כמעיין
צעד חשוב שהיה בא ומגיע בכל מצב, אני רוצה לחשוב שזה היה בדיוק
הזמן למרות שכל זמן היה מתאים לכזה מצב
מוזר לי לחשוב שכל "המצב" לא עירב רגשות כמעט ובכלל זה נוגד
לכללים זה זול זה אסור אבל אני בטוחה שאם זה היה אחרת זה לא
היה משפיעה עליי כמו שזה היה ההפך זה היה מחזיר אותי צעד אחד
או שניים אחורה.
בעצם אסור לי לחשוב על מה היה אם כי בעצם זה מהות החיים שלבים
קורים.
וכל השיחה על מטרות בחיים היא דבר שהיה מוקדם בשבילי זה נכון
מאד והגיוני אבל לא מצאתי את המטרה שלי אולי זה יבוא באחד
הימים. בינתיים טוב לי לחיות את החיים. אז אני חוזרת לתחילת
הכתוב כי בעצם התודה שלי זה מה שבאמת חשוב.
יש אנשים  שמציירים ציורים אחרים מזמרים ושרים ויש כאלה שלא
מתבטאים אני לא שייכת לאף אחת מן הקבוצות אני כותבת " מכתבים"
ללא שליחה כותבת רק בשביל להרגיש יותר טוב זה אולי ילדותי זה
עושה לי המון. אז למרות שאני לא חושבת שאי פעם יגיע המכתב הזה
ליעדו עצם כתיבתו היא גודל ערכו.
אז כמילה אחרונה בעצם
תודה.