גבעתיים     11/11/99
0:10


אלי גילתה אמת מלפני 4 שנים
אמת מן העבר שמעולם לא ממש הניחה ומסתבר שגם היום חוזרת ומשסעת

כולם תמיד אומרים שהזמן מאחה כאב וזה לא נכון
הוא נותר שם בצד , מודחק ,  ומדי פעם עולה ופוגע מחדש .
יש גיבורים שאומרים להתמודד ולעבור , להמשיך הלאה
כאלה שמדלגים על משוחות , חוצים הרים ומנצחים במלחמות
וההתמודדות מחזקת מעניקה עוצמות שליטה וכוח
אך הכאב לא הולך ולא נעלם , רק מודחק עמוק יותר .

עכשיו היא ניצבת מול חלון בגובה 100 ואולי 1000 מטר המשקיף
לעיר אפורה
ועדיין , השמים רחוקים ממגע .
ובגבה אהוב ישן , כאב גדול .
והיא אומרת לו , לעצמה , שהיא בסדר
והדמעות זולגות מן העבר וצורבות היום חתכים שמעולם לא הגלידו

יש תקופות בהן אין טוב .
כבר חודשים שרוחות כאב ועצב שורקות בדרכי .
והאמונה מתגמדת לקראת תקופה ארוכה של אין .
והנפש מתכנסת בעצמה , מתכרבלת לגודל חילזון
ומתחבא מפני הסביבה העוינת והכאב המשתולל לכל עבר .

ואולי היום מוכן לאמת שלך
מוכן לעוד כאב אחד שיפגע ויהרוס עד כלות
ישרוף ויתיר אפר בלבד
אולי ממנו אוכל לצמוח שוב לחדש
לצמוח - אולי עדיין לא לאושר , אבל לתקווה .