האפילה הזאתי משגעת אותי, לא רק שהיא רודפת אחרי לכל מקום -
היא כבר בתוך המעיל קנגורו שלי. החברים שלי אומרים שבתוך
הסוללה אין אף אחד. אבל אני יודע שגם טוייזר בשיתוף עם כמה
דרקונים ידידותיים יכולים להאיר פה הכל טיפה אחרת, אז למה לא
נותנים להם ויזות?

-"מה הוא אמר?"

"קושקוש, אני לא שומעת, תבוא אחר כך, טוב?" אבל הוא ידע שלא,
לא טוב.
אתה יודע, הוא נזכר בדברי אחיו הגדול שבא לבקר שבוע שעבר, יש
היום מקומות כאלה בתל אביב, קוראים להן פיצוציות, שפתוחות 24
שעות ביממה. ויש שם מתוקים, סיגריות, מוצרי חלב ובירות - כל
הזמן. כדורגל מפונצ'ר, זה מה שאני יודע, חשב לעצמו. גם אני
אהיה בחיל החימוש עד גיל פרישה ואז אהיה שומר בבית ספר. אם
בכלל אתחתן.

- "אני לא מבינה - אולי מחר?"

לא מופתע, המשיך להסתובב בעיר. תופס מדי פעם איש וממשיך למלמל
לעצמו. זה כבר יותר משבוע.
היא כבר לא תתקשר חשב. ושוב בדק אם יש לו הודעות בפלאפון.