איך אתה עושה את זה, תגיד לי?
פעם היית גורם לי אושר בכמויות, היום אלו רק דמעות.
אני יושבת ובוכה, מתבוננת בסכין המגואלת דם, חושבת...חותכת...
כולי כבר פצועה, פיזית ונפשית.
החתכים בידיים עתידים להגליד, אך לא אלו שבלב.
והדמעות האלו, שזולגות לי מהעיניים, וצורבות על הלחיים צלקות
של כאב. ואתה ממשיך בשלך, עיוור לכאבי.
אני שותקת.
תמיד הייתי מהשתקנים. והם מנסים להניא אותי מזה, אומרים שלא
טוב לשמור בפנים.
אבל אני ממשיכה ושותקת...וכותבת..רק כי כל כך כואב-עד כדי
מועקה.

איך אתה עושה את זה, תגיד לי?
גם כשאני חושבת שאתה כבר לא חלק מהחיים שלי, אתה עוד שם.
מוצא את דרכך בערמומיות אופיינית אל תוך ראשי.
מתגנב אליי בלילה, אל החלומות הכי מתוקים.
סיוטים. של אהבות ישנות.

איך אתה עושה את זה, תגיד לי?
אני אוהבת אותך עדיין, וזה מה שכואב.
ואני רוצה שיפסיק לכאוב.
"בשביל זה יש סכינים..." ככה היא אמרה לי. בהתחלה חשבתי שהיא
חולה...הבנתי שאני החולה...חולת אהבה-אלייך.
והסכינים מרגיעות אותי קצת, עוזרות להעביר עוד לילה.
אני צריכה את זה. אתה הפכת אותי מכורה.
ההתמכרות שלי אלייך הביאה בעקבותיה חתכים, בלב ובוורידים.
אתה הורס אותי, מכל הבחינות.

איך אתה עושה את זה, תגיד לי?
איך הפכת לי מול העיניים ממלאך לשטן...?
"אני אוהב אותך", אתה ממשיך לומר לי...וממיס אותי...
ואני טובעת בשלולית הדם של עצמי.

ממשיכה לאהוב...
ולכאוב.