למשוררים הנופלים ככוכבים, בחסות החשכה.

משוררים זקנים סוחבים את מילותיהם בקושי,
מגלגלים על לשונותיהם הבלויות את ההברות והצלילים.
שומעים עכשיו קולות אחרים בשפות נשכחות, מושכחות
הכוכבים מחכים, מהבהבים בגסיסתם.

ימים ולילות של תרופות שיחזיקו את הגוף העייף בחיים
נאבק על מילותיו.
כפופים על שולחן הכתיבה, צופים בחלון, עוד שורה או שתיים.

אתכם זה לא מעניין, מזה זמן רב כולם מתעניינים בשירה עכשווית
או בטרנד החדש מגרוזיה הודו או גרמניה.
בשירה שלנו.