שלום, אני סיון,
אני הסצינה שלכם הערב.
אני הסיגריה העשירית שלכם
שמציתה את הסיגריה האחת-עשרה.
גם הסיגריה האחת-עשרה - אני.
(בסוף אני המאפרה העמוסה.)
אני הבירה שלכם. הוויסקי שלכם.
אני שולחן (מבריק מכל מרפקיכם),
אני הכובע
הדפרסיבי על ראשו של פושר.
אני הליפסטיק על שפתי זונה.
אני השטר השמנוני בכף ידכם,
חנוק בין אצבעותיכם הצהובות.
אני הלהקה האלמונית שמנגנת כאן הערב.
אני הלהקה האלמונית שתנגן מחר.
אני המשפטים העלובים
המשמשים אתכם לצורך
התבכיינות לברמן.
אני שיחותיכם הכל-צרודות
אודות הבלוז,
אודות התיאטרון הפוסט-מודרני,
אודות מגבלותיה של הסצינה
המקומית. אני ההבל
בפי סטודנטים לציור,
וידיהם הרועדות
מכדי לרשום טבע דומם.
אני עירכם העייפה:
ניו-משהו.
ניו-יורק,
ניו-ישראל,
הכי טוב - ניו-אורלינס.

תגידו,
הכל אני צריכה פה לעשות לבד?
שמישהו יבוא
ויצייר איזה אבסינט.
גם זו עזרה.