8:35 בבוקר. הגעתי לבית ספר ולא איחרתי לשם שינוי. שיעור לשון
מתחיל.

המורה נכנסת לכיתה ומתחילה לצעוק על כל הילדים בכיתה לשבת
ולשתוק. רואים עליה שהיא משתדלת לא להתעצבן יותר מידיי. היא
עומדת מול שולחן המורה ומתחילה להקריא את שמות הילדים בכיתה
כדי לבדוק מי נמצא ומי חסר. איך שהיא מסיימת להקריא את שמות כל
התלמידים בכיתה, היא ישר צועקת עם הקול הצורמני שלה: "כולם
לפתוח בשיעורי הבית שנתתי בתחביר!" וככה היא מתחילה לבדוק את
טונות השיעורים שהיא נתנה לנו יומיים לפני.
"אפשר ממש להשתגע ממכם!" היא אומרת "זה כאילו אף פעם לא שמעתם
שהחומר הזה בכלל קיים! זה כמו ללמד את הקירות ואת האויר אבל הם
לא יכולים כל כך לענות לנו כפי שכבר שמנו לב!" והיא ממשיכה ככה
לזבל את השכל "מי שלא יקבל 90 במבחנים שלי לא יעשה מגן בלשון!
זה מובן?" מה היא חושבת שהיא לעזאזל?! היא בסך הכל מורה חסרת
חיים זקנה ללשון!
עוד 30 דקות עד סוף השיעור. וואי הזמן עובר כל כך לאט!
והמורה המפגרת הזאת עם הקול הצווחני שלה משגעת אותי!
"לבן שלי הייתה שנה שעברה בגרות בלשון, הוא כל כך שנא את זה"
למה היא חושבת שהבן שלה באמת מעניין פה מישהו בכיתה?
יו דיי הזמן ממש לא זז! ואני כבר טוטאלית בשיעמום של החיים!
יש עוד 15 דקות שלמות!
"טוב תלמידים, עכשיו תכתבו שיעורי בית" היא אומרת את זה בכזה
חיוך שטני מניאקי כזה! היא עושה את זה בכוונה!
והנה ההפגזה מתחילה. "עמוד 103- תרגילים- 1, 2, 3 ,4, 5, 6, אל
תעשו את 7 ו-8, 9, 10... 17! זה בתחביר! עכשיו בפועל תכתבו
עמודים 35, 36, 37, וב-38 רק עד האמצע. זה ליום שלישי הקרוב!
מי שלא יעשה את השיעורים לא יכנס לשיעורים שלי יותר!"
אלוהים, עד כמה לא שפויים אפשר להיות? מה היא חושבת שאנחנו?
איך לעזאזל נספיק לעשות כל כך הרבה שיעורים בחמישה ימים?! ואם
זה מה שהיא נותנת לחמישה ימים... מה היא נותנת לחופשים?!

צלצול. הפסקה!
נגמר השיעור. מזל! אבל יש עוד שעתיים! סיוט מתמשך!!!