מצבת זכרון/הלום קרב

המראה כה עצוב,בשטח עזוב
מחשבה ראשונה,אינה מבינה
העין דומעה,שדופה אך רועמת
תסובב אישונה בחלוף התמוונה


ממול על הגבול,גופתו מתרקמת
עולה וזקופה ,אל מול בני עמה
חרישית ודמומה,יעלה אז קולה
ומילות צואתה,יזעקו מעומק עולה.

מלוא העוצמה, גם חיל ורעדה
עלו ושטפו מתוך מילתה.
כל צעיר וצעירה,שהוקרבו לעולה.
יחרטו על האבן,בה הארץ בנתה.

וכל מלחמה ,גם כל קרב,
על מצבת בגן,למענם יוצב.
ואומה אז תזכור,בלי לפנות לאחור
את אותם צעירים,שזכרם לא יעבור.

זאת אמרה ופנתה,ודמותה זהרה
בשביל העולה אל שמי טהרה.........