[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תמיר לינהרט
/
מנהרת הזמן

התוכנית שעופר ואני הכי אהבנו כילדים הייתה מנהרת הזמן. כל יום
שני, בחמש וחצי בדיוק, עליתי לקומה השלישית, עופר כבר חיכה מול
הטלוויזיה, וביחד היינו צופים בדאג וטוני חוזרים בזמן למשך 50
דקות.
גם את השידורים החוזרים, והיו רבים כאלה לאורך השנים, לא
החמצנו, עד שהכרנו כמעט בעל-פה את כל הפרקים.
עופר נולד יומיים לפניי, וגר שתי קומות מעליי, כך שמגיל אפס
היינו צמודים. ביסודי למדנו באותה כיתה, בתיכון בכיתות מקבילות
אבל את ההפסקות בילינו יחד. לצבא התגייסנו באותו יום, ושירתנו
באותה יחידה. אחרי השחרור נפרדנו לחודש, הוא נסע לארה"ב לטיול
מחוף אל חוף, ואני העדפתי את פאריז. שבועיים אחרי שחזרנו שכרנו
יחד דירה לא רחוק מככר רבין. גם היום, כשלכל אחד מאיתנו דירה
(שכורה) משלו, אנחנו מדברים לפחות פעם ביום, ונפגשים
פעמיים-שלוש בשבוע. החברים הכי טובים.


כשהיינו ילדים, כאמור, שנינו אהבנו מאד את מנהרת הזמן. היום,
אחרי תארים ראשונים במינהל עסקים (עופר) וכלכלה (אני), אנחנו
מבינים שמבחינה סטטיסטית הנפילה של דאג וטוני על אירועים
היסטוריים דרמטיים במיוחד היא לא הגיונית, אבל כשהיינו ילדים
חוקי ההסתברות לא ממש עניינו אותנו. לעומת זאת מאד רצינו לעמוד
ליד קולומבוס ביום שבו נגלתה לעיניו היבשה, לבקר בתיאטרון
בוושינגטון ביום שבו נרצח לינקולן, או סתם לצאת לפיקניקים עם
בוני וקלייד.


בשבוע הבא לעופר ולי יש יום הולדת. 29. כל שנה אנחנו חוגגים
יחד, ביום שלמחרת היום הולדת שלו ולפני זה שלי. יש מתנות,
מהסוג הטיפשי הלא-שימושי אך המשעשע, אני שואל אותו איך זה
להיות זקן, שהרי למשך 24 שעות בלבד הוא מבוגר ממני בשנה שלמה.
הוא מגחך, "כשתגדל תבין, ילד". אחר כך אנחנו מרימים כוסית, ואז
בוחרים יום אחד בחיים, שאליו היינו רוצים לחזור, אם במקרה
ניתקל במנהרת זמן. מבחינה סטטיסטית, הסיכוי שנמצא מנהרת זמן
הוא די נמוך, אבל בחיים קורים הרבה דברים לא סבירים, וחוץ מזה
יום הולדת הוא תמיד הזדמנות טובה לחזור לילדות.


כשהיינו ילדים, הרגעים בזמן שבחרנו לחזור אליהם אם וכאשר, היו
בעלי חשיבות היסטורית, מהסוג שלומדים עליהם בבית ספר. עופר,
למשל, בחר לעמוד מאחורי בן גוריון כשהוא מכריז על הקמת המדינה.
אותי סיקרן היום האחרון בחייו של טרומפלדור, לדעת אחת ולתמיד
מה הוא באמת אמר ברגעיו האחרונים.

ככל שהתבגרנו הבחירות שלנו הפכו יותר אישיות, אירועים שלא
ייכנסו לאף תוכנית לימודים גם בעוד מאתיים שנה, אבל החיים
הפרטיים שלנו הושפעו מהם הרבה יותר. בשנה שעברה, למשל, רציתי
לחזור לאיזה ראיון עבודה כושל, והפעם להגיד למנהל כח אדם בדיוק
מה אני חושב עליו. לפני שנתיים ביקשתי לחזור לערב השני של
הטיול בפאריז, אותו ערב קסום שביליתי בחברת אונרין. בבוקר היא
נעלמה, משאירה רק זכרונות מתוקים. והיה גם יום הולדת נוסטלגי
במיוחד, שבו ביקשתי לחזור לנשיקה הראשונה שלי, ובכלל, הבחירה
שלי השתנתה מדי יום הולדת. עופר, לעומת זאת, כבר 12 שנים בוחר
את יום ההולדת ה-17 של איריס. "הסקס עצמו לא היה מדהים", הוא
משתף אותי כל שנה מחדש, "איריס הייתה בתולה, והמבוכה, ובכלל לא
הכרתי אותה כמעט, אבל באותו לילה היה משהו שלעולם לא יחזור".
בשלב הזה המבט של עופר מעט מתערפל. "והיו לנו זיונים הרבה יותר
טובים", הוא ממשיך לשחזר, "כמו בפעם ההיא בניצנים", ואני עובר
בראש על כל הבחורות שעופר היה איתן במשך השנים, לפני ואחרי
איריס, ומנסה להבין למה דווקא אותו לילה ממשיך להיות הפייבוריט
שלו, נקודת הזמן אליה עופר תמיד בוחר לחזור, אם וכאשר.


לעופר ולי ברור שאם כבר נמצא מנהרת זמן, וכאמור הסיכוי די
נמוך, תהיה לנו רק הזדמנות אחת, רק מסע אחד בזמן. ברור לנו גם
שאת המסע הזה נעשה ביחד, ולכן אנחנו צריכים לבחור. אני מנסה
לשכנע אותו שהרגע שלי חשוב יותר, הוא מביא טיעונים בזכות
הבחירה שלו, אנחנו  מתווכחים כמה דקות, ובסוף מטילים מטבע.
תמיד, אבל תמיד, עופר זוכה.


בשבוע הבא יש לנו יום הולדת. קניתי לעופר פיפ"א 2002
לפלייסטיישן שתיים שלו. נרביץ איזה טורניר, מעניין מי ינצח.
אחר כך נשתה כוסית או שתיים, ונבחר את הרגע. אני חושב שהשנה
סוף סוף אגיד לו את האמת. היום שאליו אני הכי רוצה לחזור הוא
יום ההולדת ה-17 של איריס. עופר התעכב בפיצרייה, הוא עבד שם
בתור מנהל משמרת. איריס רקדה איתי סלואו צמוד צמוד, ולחשה לי
באוזן שנמאס לה להיות הבתולה היחידה בשכבה, ושאני נורא חמוד,
ואם אני רוצה. רציתי, מאד רציתי, אבל נלחצתי, עד היום אני לא
יודע למה, וכדי להרוויח קצת זמן הלכתי לשירותים. כשחזרתי,
איריס רקדה סלואו צמוד צמוד עם עופר.


אחרי המסיבה עופר ואיריס נהייו חברים.הם נבחרו
כזוג-שהכי-סביר-שיתחתן בסוף י"ב, שמרו על הזוגיות המוצלחת שלהם
גם במשך השירות הצבאי, ואחרי שעופר השתחרר הם נסעו לטיול מחוף
לחוף בארה"ב. בלילה האחרון של הטיול הם יצאו להצגה באוף
ברודווי. אני הייתי בדרך ארצה מפאריז. בדרך מנתב"ג הביתה אחותי
הדליקה רדיו. לקראת סוף החדשות הקריין אמר שמטיילת ישראלית
נהרגה הלילה בניו יורק כשנקלעה למרדף משטרתי. היא נפגעה משני
כדורים בגבה, ונהרגה במקום. ארונה יוטס מחר ארצה... הקריין
המשיך לתחזית מזג האוויר, אבל אני כבר לא שמעתי כלום, לא ראיתי
כלום, רק נזכרתי כמה יפה הייתה איריס ביום ההולדת ה-17 שלה,
ואיך שהיא תמיד דיברה על פאריז.


כן, השנה אני אספר לעופר מה היום שבאמת הייתי רוצה לחזור אליו.
לפחות זה יחסוך לנו את הטלת המטבע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נמתח אותו קצת,
נבטיח לו הבטחות
כל הזמן ולא
נקיים, ואז בגיל
100, לא, 99 -
זה יותר דרמטי -
נשנה לו את השם
ונחתוך לו את
הזין. ואז גם
נקיים את
ההבטחות, אבל
הוא בטח כבר
יהיה סנילי מדי
כדי לשים לב.









הקופירייטר של
אלוהים מייעץ
לבוס לגבי אברהם


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/12/01 4:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמיר לינהרט

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה