אלטע זאכען רוכב על חמור לבן,
אלוהות שמנונית באויר.
נערות, אל תעזנה לצאת לבד:
אלוהים מיוחם באביב.
אלוהים מסתובב מיוזע, מנוזל
בסמטה מטורפת לילית.
נעוריכן היו מגילה גנוזה
והשאר יהי ספר לילית.
נערות לימינו, נערות לשמאלו,
אלוהים תופח כמו מאפין.
אך אני, שמקצרת את כל השמלות,
אקצר גם אותך, יא מוות.
אלוהים, רוצה להיות כמוני?-
בחיפוש אחר מלעיל הרמוני -
אלוהים, רוצה להיות חלש?
חנון? מה דעתך על משקפיים?
ומדוע מבטך קפא, אם
טעם הבדידות מתוק מדבש
ומפרותיו של עץ הדעת?
לעוות פנים בצבע בהט
וללמוד בדרך הקשה:
כך חיים בתוך כוכי העצם,
ככה נולדים בנים בעצב.
אלוהים, רוצה להיות אשה?
מה שלומך, המפקד? מה תשתה: מים או חומץ?
מקומך הוא מקום של כבוד בקצה צעדת השימפנזות,
ולכן אתה כבר יודע דבר או שניים אודות החומר,
אתה יכול לפקד, לפחות, על סאנשו פאנסה.
אדוני צבאות השתחרר בדרגת רב-סרן -
איזו צפיפות! - מ"פ בצבא הסרדינים.
הפיקוד בידיך. בראשך, כפס-קול של סרט:
נערים מתים צועקים לך: "קארפה דיאם!"
1998