יום אחד אתה מתעורר ואתה אחרי שלושים.
אחרי המון לילות עם המון בחורים.
אחרי המון פרצופים שהספקת לשכוח.
אחרי כמה אהבות שחשבת שלא תשכח.
יום אחד אתה מתעורר ורואה שהפכת
לסטריאוטיפ של עצמך.
של איך שרצית לחיות, של מה שרצית להיות.
ואתה רוצה צעירים.
אתה לא מבין מדוע. אבל אתה רוצה צעירים.
אין לך שפה משותפת איתם, הם לא מעניינים אותך במיוחד.
אתה לא יכול לצחוק איתם כמו עם חבריך הקרובים.
אך כמו נרקומן אתה זקוק להם.
רוצה שיזכירו לך שגם אתה, גם אתה, היית, פעם.
יום אחד אתה מתעורר וחושב על אהבה, חושב על מין.
חושב על העתיד, נזכר בעבר ומחפש צעירים.
|