מה טוב ומה נעים, שאיני הנערתו
שלך. מוזתו של איש. סוכריה והו
של אף אחד. איש לא יפול בגללי בדו-קרב,
משום שהנני האשה הכי ורבלית במערב.
איש מלבדי לא יהלל את שדי בשירה,
כי אני בעצמי בעסק הזה,
שבו האמצעים מקדשים את המטרה.

מה טוב להיות היד הכותבת ולא הכוס המשרה.
מוזה הוא ג'וב כפוי-טובה. לעתים קורה
שהמשורר דופק וזורק ולא כותב עלייך שורה.
או מספר לכולם שהיית שרמוטה עם תחת שמן.
והכי נורא -
אי הוודאות. היהללך, יקללך או יעלימך?
לכן, אם אינך חברה במסדר הזה בעצמך -
אל תהיי מוזה. הישארי עבורו סתם חלום כחול.
זכרי שטכנית, אהרן שבתאי היה יכול
להסתפק בשורה אחת, וגם זו שאולה:
"זיוה,
יש לך שם של מחלה!"