כמה טוב להיות לבד בבית. כמה רע להיות לבד.
לא רוצה לחשוב עליך. לא רוצה לחשוב על זה שאני לא רוצה לחשוב
עליך. מתאמצת לא לחשוב.
לא רוצה להיות לבד. בבית.
מי יגן עלי כשהרוחות הרעות יגיעו.
אמא? זו את? טיפשונת, אני טיפשונת, את רחוקה מאוד עכשיו.
מי יכסה אותי בלילה, כשאשן ערומה בזרועותיך.
לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי כלום!
ואז גיליתי שאתה לא מרגיש כמוני. לא רוצה חיבוק עכשיו, לא אחר
כך, לא לעולם לא לעולם לא לא לא.
אל תגידי שאת מטורפת. אני מטורפת! אתם לא רואים שאני
מטורפת???
אל תהיי חברה אם זה קשה מדי וזה קשה מדי. קשה לי מדי.
יום אחד אני אחתוך ורידים, אירה בראש, אהדק חבל, אבלע רעל או
לפחות כדורים, אקפוץ מהבנין המרובע.
תבנו את הבנין המרובע, לעזאזל! רק בגללכם אני עוד חיה,
קבלנים.
רוצח מגיע מאחור. אמא?
שוב את רחוקה.
אני מחכה פה.
ע ד   י ע ב ו ר   ז ע ם .
לא אחכה לך יותר בפינות חשוכות. מרתפים מצחינים. גופות בארונות
נופלות. פתחתי דלת.
לא לסגור דלת. הגופות! בזהירות הכל עכשיו.
אל תבינו אותי לא נכון.
אל תבינו אותי.
אני אבין הכל, במוקדם או במאוחר. כבר מאוחר אז לא במוקדם.
תחכה לי מתחת למיטה, תתכסה איפה שחשוב.
אמרתי לא! אני לא מוכנה להיות אמא עכשיו!
אני רק בת 14.
אני רק בת.
אתם גברים חסונים, מושכים ונשענים, רוכנים וגוהרים. לא נותנים
מנוח.
אני מטורפת! אמרתי אני!
נתתי לך לקרוא הכל אבל לא אמרת כלום.
נתתי לכם לקרוא אבל לא אמרתם כלום.
אני עוד אשתגע כי לא הבנתם, אני המטורפת. באמת.
עד יעבור זעם.
עד יעבור כאב.
ובדידות.