מאז שקילפתי מעל פני
שכבות מרובות של נעורים שנואים;
מאז ששבתי להביט בפנס,
הניצב מתחת לשמים סמוקים,
כשם שמביטים בפניו של אהוב
מקרי ויקר לעשר דקות,
המכונה להלן "ההוא";
מאז שהרפיתי את הידוקו
של המכווץ שבשרירי הבדידות;
מאז שאטמתי את פיה של השיכחה
בעיסת הבטון, המהול בדקדוק
העברי - מאז אני מותרת לך,
אושר.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.