המורה העלתה פרוייקט חדש בשיעור חינוך.
מההתחלה שנאתי אותו, כל אחד היה צריך להראות יצירה אחת שהוא
עשה , בעצמו או עם חבר בשיעור חינוך.
ביום שישי
זה היה מן תחליף זול כזה לקבלת השבת שהיינו עושים בגן, קבלת
השבת שאני בחיים לא אשכח בגלל שאף פעם לא הייתי אב השבת,אף
פעם.
כשהגננת היתה שואלת אותי בתסכול למה הייתי מסביר לה קצת על
אתאיזם, ואולי דבר או שניים על צנעת הפרט
ועל איך כתוב בתלמוד לקבל את התורה,קראתי על זה דבר או שניים.
ואני יושב ,רגל על רגל בכתה,אני כבר כתה ד'-אתם יודעים,ומקשיב
למורה שלי, איך היא נותנת לנו דוגמא מה לעשות
"ועכשיו נקבל את אושר וליטל"
אושר וליטל מתקדמות בהתרגשות וצחקוקים בלתי פוסקים לשולחן של
המורה, שהוא בערך פעמיים שולחן של תלמיד רגיל
עם שתי ברביות לבושות ורוד והתחילו להציג הצגה של ברביות, עם
המון צחקוקים ומספר בלתי מובטל של פאשלות
שלא היו מביישות גם את הסרט הארי פוטר, שלעומת הספר נמצאו 17
טעויות,הידעתם?

"יוסי,רק שתדע, שגם אתה צריך להגיש את היצירה שלך,שבוע הבא"
אמרה לי המורה בטון פדגוגי משהו
מה אני כבר יציג?  אחרי שאני הבנתי באיזה רמה אמורות להיראות
היצירות שלי
אולי אני יקח אוסף ציטוטים מהספר של בוקובסקי- "נשים" , ואולי
הכתה שלי תבין שהמודל הנכון הוא לא בדיוק
בחורה מפלסטיק עם שיער בלונדיני חיוך מושלם ואי יכולת לדבר או
לחשוב

ביום שישי צעדתי בביטחון לעבר השולחן של המורה, ממש התרגשתי,
אני לא באמת בכל הקטע הזה של יצירות- אבל באמת שהתרגשתי.
הרגשתי שעשיתי משהו טוב, הוצאתי את הבובה שלי אבינועם, שהוא לא
בעצם בובה אלא איש שגר לנו בפריזר
ועשיתי איתו קטע סטנד אפ,ראוי לשבח אף יותר מ"החולה
המדומה"-הקומדיה האהובה עליי
בסוף ההצגה, הייתי בטוח שכולם יקומו ויריעו לי,הקטע הרי היה
ממש מצחיק,איך שהוא התבלבל בין פרויד לניטשה
זה אפילו לא עורר בהם גיחוך
בדרך חזרה מבית ספר הלכתי לאורך ערוגות הפרחים עם הראש באדמה,
איך יכולתי להיות כל כך טיפש?
"מה קרה יוסי? חשבתי שאתה נגד הרג המוני של פרחים"
צעק טל מאחורי גבי,הסתובבתי אליו, הוא עמד שם ,עם חיוך מאוזן
לאוזן, חיוך שנועד להתגרות מלכתחילה
המשכתי ללכת, אבל הוא המשיך
"חשבת פעם להחליף קומיקאי חשוב? יצפאן אולי"?
"טל,תשתוק"!
הרגשתי את עצמי מסמיק,אני תמיד מרגיש כשאני מסמיק,מן הרגשה
חמימה כזאת בלחיים ובמצח
התנפלתי על טל באגרופים, בכלל לא חשבתי.
ביום ראשון מצאתי את עצמי מול שולחן המנהלת,שולחן שהוא בערך
פעמיים מהשולחן של המורה שלנו,שהוא
פעמיים מהשולחן שלנו,התלמידים,המנהלת אמרה שהיא מאוכזבת,שהיא
יודעת שאני ילד נבון ושאני לא אמור
לעשות דברים כאלה,שאני בוגר מבני גילי.
השפלתי את מבטי ומלמלתי
"אבל הוא התחיל"