[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני לא עצוב יותר.
כאילו, אני עצוב כל הזמן אבל העצבות היא כבר לא מרכז החיים
השלי.
פעם הייתי עצוב והייתי מתרכז בלהיות עצוב, אבל עכשיו...
עכשיו, נגיד כשאני עצוב, אז אני עצוב אבל ברגע שבא משהו אחר
אני שוכח מהעצבות.
כאילו, אני לא יכול לא לצחוק או משהו כזה,
פעם כשהייתי עצוב הייתי יכול להגיד לי בראש שאני עצוב ואז
הייתי רק עצוב.
עכשיו אני צריך רגעים מסוימים שבהם אני נהיה עצוב בבאת אחת.
ההשראה שלי גם הלכה. אני חושב שזה בגלל העצב שלי.
עוד לא התרגלתי להיות לא עצוב אז אני לא יודע איך לשמוח
ולהתחבר לשמחה.
למרות ששמחה זה קקה.
כשהייתי עצוב (כאילו, מרוכז בעצבות) אז הייתי מופנם והייתה לי
מעין השראה פנימית.
אנשים לא היו מתייחסים אלי, וזה לא הפריע לי.
עכשיו כשאנשים לא מתייחסים אלי אז אני נעלב ואיכפת לי. איכפת
לי!
מה קורה לי?
ומה שהכי מוזר זה שלא שמתי לב עד עכשיו לחוסר השראה הזה.
הייתי מתנהג רגיל והכל עד שפתאום זה הכה בי,
כאילו, פתאום בבת אחת זה היה כזה: וואי אין לי השראה.
אתם יודעים מה?:



           אולי אין לי השראה אבל לפחות יש לי נזלת!!!!!!!!!!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אד המתאבד מאז
ולתמיד!






יגאל עמיר מוריד
ראש ומפרגן.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/12/01 1:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חיים דוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה