"חזה עוף בפיתה", נשמעה ההזמנה.  נלחצתי.  התחלתי לרוץ מצד
לצד.  שמעתי את הטבח מקלל ואומר לאדון שהזמין שיקח בערך חצי
שעה להכין, כי צריך לתפוס את העוף המקפץ.  אז האיש ויתר ולקח
שווארמה.  הפרה הייתה כבר מתה, פשוט תלויה ומתבשלת, אז זה לא
לקח הרבה זמן.  הצטנפתי לי בפינה, בודד - אחרון מכל חברי
שהגיעו איתי.  עד ששוב הגיעה ההזמנה הארורה "חזה עוף בפיתה".
שוב התחלתי לרוץ ולקפץ, קצת זקן מדי למשחקים האלה, ושוב שמעתי
כמו מתוך חלום את הטבח מתנצל, כי העוף השתגע ושוב החליטו לקנות
שווארמה.  כך עבר יום ועוד יום, הגיעו כמה חבר'ה חדשים להיות
איתי וכולם די נעלמו כבר מהנוף.  שוב נשארתי לבדי.  השאלה
המקוללת נשאלה שוב "יש חזה עוף בפיתה?" קמתי.  התחלתי לרוץ.
הבעיה היחידה היא שכבר הרבה זמן לא התעמלתי, אני לא כ"כ בכושר.
הלב כואב, מתכווץ...ומפסיק לפעום.
"חזה עוף בפיתה? - העוף חטף התקף לב, יקח זמן עד למשלוח הבא.
רוצה אולי שווארמה?"