בית המשפט היה עמוס באנשים. אני קמתי לדבר ראשונה: "אני אשמה,
אני ביקשתי ממנו לבוא איתי לטייל על הגשר ההוא." החבר הכי טוב
שלו קם ישר אחרי ואמר שזו בעצם אשמתו: "אני שכנעתי אותו לצאת
לפגישה העיוורת הזאת, הוא בסך הכל יצא לחפש אהבה." אז נעמדה
אישתו לשעבר והכריזה: "אני אישתו לשעבר" כאילו לא ידענו "זו
אשמתי" היא אמרה "אם לא היינו מתגרשים הוא לא היה יוצא לחפש
אהבה." אחריה התרומם איש נמוך ושמן בחליפה אפורה, זה היה נציג
חברת הסיגריות החביבות עליו "אם הוא לא היה מעשן כל כך הרבה
מהסיגריות שלנו, הוא היה יותר זריז והיה מספיק להתכופף.יש לי
פה סטטיסטיקות שמוכיחות את זה." הוא פתח מזוודת עור והוציא
כעשרה עמודים מודפסים בקפידה. "באמת שאין צורך" אמר השופט. איש
לבוש בהידור קם במבוכה "אני, ה... אה הקבלן. אנחנו בנינו את
הגשר ו... אה זה אשמתנו." הוא ניסה להגיד עוד משהו, אבל לא
הצליח. שוודית מדהימה עם עיניים כחולות הורסות ורגליים
אינסופיות קמה ואז היה אפשר לראות שהיא בערך מטר 91. היא אמרה
שזו אשמתה כי היא בלונדינית. אחר כך דיבר נציג הרופאים שהיה
צעיר ורזה מאד. "הרופאים באמת עשו מעל ומעבר. אבל," הוא הדגיש
ואמר שוב "אבל היה אפשר לעשות מעל ומעבר לכך" אז אמא שלו דברה:
"אני לוקחת אחריות מלאה. אני בטוחה שאם אבא שלו היה בחיים הוא
היה מסכים איתי" היא נישקה את התמונה הקטנה שהחזיקה בידה "אם
הוא לא היה נולד הוא לא היה מת. אני מצטערת" היא התישבה ובכתה
בשקט. היה רק איש אחד שלא דיבר כל הזמן הזה. הוא רק ישב שם,
שתק וחייך. אחרי זה סיפרו לנו שזה האיש שירה בו.