מוקדש בחום לסיגל
אני מודה לך שנתת לי להרגיש אהבה
את הכי מדהימה בעולם


מעולם לא נפגשנו.
אבל כשתרדי מהאוטובוס אני ישר אחבק אותך. אני אזהה אותך ללא
שום קושי למרות שאלפי אנשים יסתובבו על הרציף. כבר מצאתי
אותך.
אני מצייר קווים על הקיר. כל אחד מהם זהו יום בלעדייך, יש אלפי
קווים. הם מחייכים אלי בעצב. אני רוצה לצאת מכאן, לצאת החוצה.
לשבת איתך מתחת לכוכבים. רק את ואני, ושמיכה נעימה ושתי כוסות
יין. לא להשאר פה לנצח, תקוע. הים ילטף אותנו והחול יהיה רך
וצבעו זהב.

מעולם לא נפגשנו.
רק עוד חמישה קווים נותרו לי לצייר על קיר דמיוני ואז, מקץ
אלפי ימים, אחרי הנצח, אני אפגוש באושר, והוא יביט בי, מבטו
יהיה אמיתי. פעם כבר נפגשנו, אבל אז בעיניו היה תעתוע, והוא
היה כנחש, אך עכשיו נותרו רק עוד חמישה קווים.  כל אחד מהם הוא
נצח.

אני חושב שנשמותינו כבר נפגשו והוליכו אותנו אחריהם.
הלילה קפוא. אני מדמיין את החיבוק, עורך נעים למגע, כל ליטוף
מרגש. מבטך נושא בתוכו היסטוריה ארוכה של אהבה שמימית, והוא
בוחן אותי, אני מתמסר לו בהנאה. עינים עמוקות יאירו אותי ואולי
אף אתפתה לנשק. מחשבות עלייך מחממות את המיטה הקרה. לא אטעה כי
זוכר אני גלגולים רבים שרדפתי אותך וגלגולים שרדפת אותי. ושוב
אנחנו נפגשים, הפעם בגוף הזה. אולי הפעם לנצח.

מעולם לא נפגשנו.
ובכל זאת אני יודע שאת תוציאי אותי מכאן.