בואי ניכנס אל מתחת לשמיכה,
למרות שבחורף זה מעמעם את המשמעות
נתקרב אף לאף וננשום אחד את השני.
אכניס לך את הלשון לתוך לשונך,
ונסתכל אחד בשני בתוך החושך והחום.
לא נראה כלום, אבל נבין, כי מתרחש כאן משהו.
משהו טוב, רגשי, איכותי.
משהו חד פעמי.
אעביר לך אצבעות לאורך כל הגוף. אגע במקומות הרגישים
והבולטים,
ואת-  תגחכי קלות, ותמשיכי לתת לי להעביר יד ביד.
ואז נרגע, ננשום כמו אחרי מאמץ קל
ונתחיל לדבר על הא ועל דא, על מחשבה שהייתה לי שלשום,
ולא היה לי עם מי לחלוק אותה עד היום.
ואח"כ אשאל אותך אם את רוצה לאכול או לשתות משהו,
איזו סיגריה או קפה (עם עוגיות אוסיף בחיוך)
ואם תגידי לי כן, אנעל הנעלי בית שלי, ואלך להכין לך את זה
ואחזור ואביא לך את זה, ואשב או אשכב ואזמזם לי איזו מנגינה
מוכרת,
של ברי-    "לב שבור הוא לב שלם".