הנדון: מילות סיכום של סמ"ר יוני
ארז
                                            או
                                 הרהוריו של אזרח

חברים, היום הוא יום גדול. היום נמצאה התשובה לאחת מהשאלות
הקשות שידע המין האנושי מאז ומעולם. ואני לא מדבר על "האם יש
אלוהים?" או "מהי משמעות החיים?" או "למה לעזאזל הנהלת הפועל
כפר סבא מצפה שאשלם 40 ש"ח למשחק כדורגל - ועוד נגד בית"ר באר
שבע?" לא. היום סוף סוף אנחנו יודעים את התשובה שרבים שאלו את
עצמם שנים על גבי שנים (3): "עד מתי נובמבר 8?" ובכן....  עד
היום.

אז איך עבר לי השירות הצבאי? ת'אמת? בהתחלה לא משהו. מהיום
הראשון שלבשתי את מדי הזית הרגשתי מוזר. אחר כך דודו, שישן
במיטה מתחתי הלווה לי מידה ג' ואז נהיה הרבה יותר נוח (תודה
דודו). כל כך שנאתי את הצבא, אבל ידעתי שדברים ישתנו וישתפרו
לטובה. הם לא. בינתיים מצאתי את עצמי מסיים קורס חובשים ומוצב
בתותחנים. גם שם הייתי שבוז אבל הזמן עבר ולאט לאט השביזות
נעלמה והתחלפה בסתם דיכאון. ברגעי ייאוש ממש גדולים רקמתי
במוחי מזימות שונות איך להשתחרר מוקדם יותר. אני לא אלאה אתכם
יותר מדי בפרטים, רק ארמוז שיש לזה קשר עם איפוס מספר לא מבוטל
של שעונים צבאיים ופרויקט מאסיבי של החלפת כל לוחות השנה בכלל
היחידות.

מרמת הגולן לשטחים לרמת הגולן ושוב לשטחים, לקו בצפון ובין
לבין גם קצת הביתה. מ- 18 ל- 19 ל- 20 ל- 21. מכומתה שחורה
לטורקיז. מנתניהו לברק לשרון. מהמאה ה- 20 למאה ה- 21. הזמן לא
אכזב ועשה את שלו.

אז מה עכשיו? בכל החוברות והעלונים שקיבלתי לקראת השחרור לא
הוצעה שום עזרה בשאלה החשובה באמת של החייל המשתחרר והיא - מה
לענות כשאתה נשאל ע"י הוריך על תוכניותיך לשחרור. או אם לנסח
במילים אחרות: "נו יונתן, אתה כבר יודע מה אתה הולך לעשות אחרי
הצבא?" אם כן, אביא כאן בקצרה מדריך אשר עשוי להיות לעזר
למשתחרר המבולבל. יש להתכונן טוב לרגע זה, אשר אין ספק שיבוא
בו תאלץ לענות על שאלה מעיין זו. מומלץ להכין תשובה מראש
בנוסח: "אמא, אבא! מאחוריכם! שור ענק מתקרב!!" כאשר את מרווח
הזמן הקצר הנוצר בו ראשיהם של הנ"ל ייסובו לאחור יש לנצל על
מנת לחמוק דרך הדלת הקרובה. לעומת זאת, אם השאלה נשאלת ע"י אחד
מחבריכם, אל תהססו לומר את האמת: "ים, פאבים והמון, אבל המון
שעות שינה".

אני מניח שמה שיקרה אחרי זמן מה של אורח חיים כזה יהיה דומה
למה שקרה לי בחופשת השחרור. כמות הספרות בחשבון הבנק החל לרדת
מתלת ספרתי - לדו ספרתי - לחד ספרתי. המשכתי לשמור על
אופטימיות ובאמת אחרי כמה שבועות המספר עלה חזרה לדו ספרתי
ושוב לתלת ספרתי. "יותר מדי טוב כדי להיות נכון" חשבתי לעצמי
ובאמת לאחר בדיקה מדוקדקת יותר של התדפיס מהכספומט נוכחתי לדעת
שבנוסף למספר, מצידו השמאלי ישנו מינוס קטן. "אין ברירה, צריך
להתחיל לחפש עבודה" מלמלתי לעצמי, עד שנזכרתי שחברי הקצין עומד
להכנס לשנת הקבע שלו ויתחיל לקבל משכורת בקרוב. בשיחה נוקבת
עימו העלתי בפניו את העובדה שהוא הסתדר לא רע עם כמה מאות
שקלים בחודש ואין סיבה שהוא לא ימשיך להסתדר ככה גם בעתיד. כל
מה שהוא צריך לעשות זה להפריש לי את יתרת הסכום שיקבל. לאחר
ששקל בכובד ראש למשך מספר שניות את הצעתי, ניסה חברי הטוב
להכאיב לי ונכשל רק בגלל שהטכנולוגיה של היום לא מאפשרת להכאיב
דרך הטלפון. וכך, לאחר שהצעתי נדחתה על הסף ע"י חברי הטוב לא
נותר לי אלא להתחיל לעלעל במודעות הדרושים.

אז רגע לפני שאני עוזב ולמרות שבאמת לא נהנתי מהשירות הצבאי,
אני רוצה להודות למספר אנשים שבזכותם סיימתי שלוש שנים בצבא
ההגנה בלי להכנס לכלא ובשלווה נפשית סבירה.

- תודה לחבר'ה במחלקת פיתוח של סוני על המינידיסק.
- תודה לנוקיה שהכניסו את הסנייק לפלאפונים שלהם; הנחש המעצבן
 ליווה אותי במספר לא מבוטל של שמירות.
- תודה לכל החיילים שניקבו עליי כשלא הייתה לי כרטיסיה.
- תודה לכל מי שניסה ללמד אותי לנגן על גיטרה ולכל מי שלא העיף
עלי את הטלוויזיה בזמן שהתאמנתי.
- תודה למודיעין אגד - אני כנראה לא אזכור לעולם מתי יוצא
אוטובוס מצומת רעננה לרמת הגולן.
- תודה למפקד בטירונות שניחם אותנו שהשנה הראשונה הכי קשה
(וואלה צודק), לאנשים שסיפרו לי שהשנה השנייה עוברת בסבבה
ולאלה שאמרו שהשנה השלישית עוברת הכי מהר (שקרנים, אני אתפוס
אתכם באזרחות).
- תודה לחבר'ה מיטא שהתחילו לירות עלינו בערב יום שישי, אני לא
בטוח כמה זמן הייתי מחזיק מעמד עד שהמג"ד היה מסיים לאכול.

אז היו שלום אנשים ירוקים, בבתים ירוקים. תמשיכו לחשוב מחשבות
צבעוניות בין כל המסדרים הירוקים. ואם למישהו אין מושג ירוק מי
כתב את זה, תספרו לו שאני...  אני כבר מסיפור אחר.




"תהילתו וכבודו של האדם נעוצים בעובדה שהוא הבוחר ולא זה
שבוחרים למענו, שביכולתו להיות אדון לעצמו. שאין הוא מוכרח
לקנות שלווה ובטחון במחיר התמסרות למבנה טוטליטרי, שיקבע לו את
מקומו באחד מתאיו ושייטול ממנו באחת את אחריותו, חירותו ואת
הכבוד שהוא רוכש לעצמו ולזולתו."
                                    [ישעיה ברלין / "האנושות
בול עץ עיקש"]