היום הבנתי מהי משמעות החיים.
ביום כזה אפור, מאחורי מכשיר חימום זול, מאחורי חלון מלא אדים
שדרכו משתקף כביש רחב עמוס רכבים קטלנים ומסוכנים אפשר להבין
המון.
הרדיו מכוון על תחנה בלתי ברורה, מפוצץ שירים ישנים שגורמים לך
לבכות.
שלוליות בצדי הדרך ואנשים שממהרים ליעדים בלתי ברורים בדרך
כלל.

ורק אני נוסעת קדימה קדימה, מחכה שעוד יום יעבור.
עוד יום חסר חשיבות, מלא תאונות, מלא אסונות, מלא בלאגן.
ואני ברכב שלי, בשקט שלי, עם עצמי, חושבת.
חושבת על משמעות החיים.

ואז פקק, היתה התנגשות, שניים נהרגו, בעל ואישה.
ואני רק מנסה להגיע לצומת שלי, לחנות שלי, לקפה שלי.
לשבת בשקט, עטופה, מוגנת, לשכוח, לחלום, להקשיב לעצמי לנפשי.
ללא אותו רעש שכיח ומכאיב שפוגע ומושך, קורע ודוחף אותי, אותך,
את כולנו.
לתוך אותה תהום; עמוקה, שחורה ובלתי ידועה, מלאת חשיבות וחסרת
הגיון
שאנו מנסים להבין מאז שנולדנו.
והכביש מלא טיפות של גשם טהור שהגיע לארץ אנרכית ומטופשת.

ואני בעצמי תקועה כאן באמצע ורק מנסה להגיע לקפה שלי שם בצומת.