|
דני חושבת שגשם זה כיף
וגם לצייר בצבעי גועש את הים
דני חושבת שלהוציא לשון זה מצחיק
ואיך שהוא מפזר לה את התלתלים גם
ואיך שהוא מלטף לה את השפתיים
הלב שלה שר לו שירי אהבה
הירוק של העיניים שלה מתמלא ברטוב
הוא לוחש הרפתקה והיא מקשיבה
ואיך שהוא מחמם לה את הלחיים
הנמשים שלה רוקדים זה עם זה בשמחה
הוא נושק למצחה והיא קצת מתרחקת
וכשחושך ולבד לפעמים היא בוכה
דני חושבת שבוקר זה כיף
להתעורר במיטה עם קרן אור וחיבוק
וגם פרחים אמיתיים בריח של דבש
ואיך שהוא אף פעם לא עסוק
ולקרוא יונתן גפן ושירים ישנים של אביב
להקשיב לדמעות שהחורף בוכה בחלון
ובקיץ לשכב על הגג ולחלום על ענן
ולחייך כשהשמש נעלמת בשמיים פתאום
התלתלים של דני קופצים עם המוסיקה
מחייכים וצוחקים לשקיעה שבחוף
והיא מגלגלת צחוקה עד מעבר לקשת
ומוציאה לשון ורדרדה ודופקת על תוף
ואיך שהוא מלטף לה את השפתיים
הלב שלה דופק בקצב מיוחד
כמו שיר שמזמר לה בתוך האוזניים
ואיך שהיא אף פעם לא לבד
|
|
|
מהירות האור
גדולה ממהירות
הקול, לכן ישנם
אנשים שנראים
חכמים עד שהם
פותחים את הפה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.