[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בימים אלה בהם המצב רוח יורד ל- 3 מתוך  הסולם 1 עד 4  וכל בני
ישראל צמודים לערוץ, המראה כל שעה ולפעמים חצי שעה מדרחוב
מוכתם בכתמים אדומים ורצועות אדומות וביניהן גופות מתפתלות
מכאב או דוממות, מכווצות, קרועות גפיים ושלדת מה שהיה פעם
אוטובוס מרוסקת ועל רקע השלדה גופות שהיו פעם אנשים עסוקים
ומיהרו לעבודה או לבתיהם בהפסקה ולא הצליחו לצאת  מיד, אחרי
שנכנס האיש במעיל הכחול התפוח ומתיישב בנוחיות בתוך הקבוצה
המתבוננת בו בחשד גלוי.
ברור  שאחרי שהמומחים לענייני הערבים ובעיות הטרור  ניתחו,
הסבירו את כוונות הרוצחים או מתאבדים והמומחים לביטחון מתחו
ביקורת על מעשי צה"ל והביעו את דעתם, מה לעשות ,אין  לאיש
עניין באזור טורה-בורה במזרח אפגניסטן, העשיר במערות ענפות,
בהן מסתתרים אחרוני  הלוחמים של בן לאדן או שמא של הכפיל שלו
או שני כפיליו. די לנו בצרות משלנו, אצלנו בארץ ואין לנו כל
עניין בארץ הנמצאת מאחורי הרי חושך.
אף על פי כן, באופן מקרי לגמרי, הצלחתי לרכוש ארבע גלויות
מארץ זאת, בה כל התושבים (מוסלמים!)  מוצאים את עצמם מקרובו של
שאול המלך וטוענים שהם צאצאי בני ישראל ואילו השבטים האמיצים
החיים בהרים מכריזים על עצמם בפרהסיה, שהם צאצאי  שבט אשר, גד,
בנימין וכן הלאה.
כדי שלא תגידו, שאני אגואיסט ומחזיק רק בשביל עצמי ידיעות
כאלה, שמח אני להתחלק אתכם במה שהשגתי. כל המעונין -מוזמן!
אם ביקרתם לפני כחודש ימים, לפני בוא הגשמים בשכונת ג'סי כהן,
הגובלת עם שיכון הוותיקים שלי, שמתם בוודאי לב, שדבר לא השתנה
בכיכר המרכזית. איפה שהיה  קולנוע 'רון', אחרון בתי הקולנוע
שנכנעו לכבלים', שולט "סופר זול", שאליו באים כל תושבי השכונה,
שנמאס להם מחנויות הקטנות והקיוסק של הגרוזינים. בנק הפועלים,
שעבר לרחוב אילת עדיין ריק ובבנק הדואר השקט במשך כל ימי חודש,
ניצב תור ארוך של המקבלים קצבאות. הדרך אל הדואר חסומה על ידי
מכוניות גדולות, המספקות מצרכים ל"סופר זול" וכן סתם נהגים,
המנצלים את החניון חינם. בצד השני יושבים על כסאות נהגי
מוניות, השותים בנוחיות קפה ומדברים 'פוליטיקה'. שכחתי זקן
בטלן יושב על כיסא שבור וזורק בלי הרף פירורי לחם יבש ליונים,
שכמו בסן מרקו, אינן חוששות  מפני בני אדם וזוללות במהירות את
הפירורים. כפי שאתם רואים העולם כמנהגו נוהג. ואף על פי כן
בלכתי לדואר, גיליתי משהו חדש. ממש יוצא דופן.
על רקע התמונה הפסטורלית  חנה איש, שמשך מיד את עיני על ידי
שלט גדול, רשום באותיות קצת  אשוריות וקצת של רש"י:
              ברוך  השם  אפגני
              מתקן  נעליים  בכל  מצב
              מומחה  לייצור  מגפיים  אפרידיים

מילא. מתקן נעליים נמצא אפילו ברחוב שינקין בתל אביב, אבל
מייצר מגפיים אפרידיים? איך אוכלים את המילה הזאת? גם הופעתו
של הסנדלר לא הזכירה  במאומה את ציורי הציירים הגלותיים,
המתארים סנדלר היושב בחדר חשוך וקסקט מסורתי על ראשו. כאשר
סיימתי לקרוא את השלט המקורי הפניתי את מבטי למחברו. בחור רחב
גרם ,שאת פניו קישטו  שתי פיאות ארוכות {בדומה לבני תימן
הצפונית, ששבו לארצם).הוא היה עטוף בשמיכה לבנה, מעין טלית ללא
ציציות ואחת האצבעות קישטה מעין מזוזה מבריקה. הוא ישב על
שרפרף, כשלפניו קרטון גדול (אריזה לטלוויזיה!) ששימש עבורו
שולחן עבודה ועליו כל מיני כלים וחתיכות עור. על ברכיו דיקט
ועליו מתקן, מעין סדן, שעליו מתח את הנעל, שרצה לתקנה.
ברור, שכאשר קראתי  את השלט המקורי, החלטתי מיד להתקשר אתו.
אמנם לא היה לי מה לתקן, כי רק לפני כמה שבועות הכריחה  אותי
אישתי לקנות זוג נעלי ריבוק חדשות , אף על פי שהיו לי עוד
נעליים טובות ושלמות, שנוח היה לי להתהלך בהן. נטלתי מהמחסן את
"נעלי עבודה" שמלבד עקבים משופשפים היו עוד טובות וניגשתי אתם
לתקן נעליים.
"שלום מר אפגני!"
"שלום אדוני! שמי ברוך השם ולא אפגני והתלבושת שאני נושא, היא
אות הוקרה לאפרידים  שאני נתקבלתי  ושאשתי שייכת להם."
"סלח לי, אבל לא הבינותי אף מילה. אני אדם פשוט ומה שאמרת לי
עשה פשוט בלגן בראשי, שבדרך כלל  רגיל לדיבור פשוט. לכן אשאל
אותך שאלה פשוטה ותענה לי בבקשה בלי מילים שאני לא מבין: האם
אתה יהודי, כמוני או  שאתה שייך לכת איזושהי, שעליה  לא שמעתי.
משהו, כמו "עדי יהוה"..אז מה אתה אומר ?
"רגע, רגע, שלא תעיז עוד פעם לבטא בנוכחותי את השם הקדוש. לולא
זאת, שאני רואה שאתה מחזיק זוג נעליים, שצריך לתקן אותן, הייתי
מיד מפסיק אתך את השיחה. שאלות שנכנסות  בנעליים מלוכלכות
לנשמה שלי, אבל היות ואני זקוק לפרנסה, אסביר לך הכל  וננקה
קודם את כל הבלגן.
קודם כל אענה לך בצורה מובנת לכל אחד. אני יהודי, כמוך, יותר
טוב או פחות ממך, לא אבחן אותך בידיעת התורה, הגמרא, משניות,
פרשנדתא ויהודתא, שלמדתי בישיבה "עין זוהר". אני רק  אענה לך,
שאני יהודי, כמו כל יהודים בעולם. תשאל אותי מה אני עשיתי
באפגניסטן ולמה לא באתי למשל מרוסיה או מפולין ואפילו מאמריקה?
לזאת יש לי תשובה פשוטה. בניגוד ליהודים כמוך, שבאו מפולין,
שבאו לשם לפני כמה מאות שנים וכל עשר שנים סבלו מפוגרומים או
גזירות מלכים, עד שמולדתכם הפכה לקבר  משותף  לכל בני עמנו,
באו אבותיי  לפרס בימי קדם  והעלייה שלנו כללה צאצאי גולי
יהודה ובנימין, ששבה נבוכדנאצר הרשע וצאצאי גלות שומרון, ששבה
שלמנאסר, מלך אשור. הרי שמעת על 127 מדינות של המלך אחשורוש.
בכל אלה היו מפוזרים הגולים היהודיים וביניהם גם אפגניסטן. כאן
עברו עלינו שנים טובות ורעות, כמו בכל ארץ. פעם אלה ופעם אלה.
מונגולים, מוסלמים, שרצו להעביר אותנו על דתו, כמו את כל עובדי
האלילים, נאצים, שהסיתו את הממשלה לנשל אותנו מכל מקורות פרנסה
ובסוף משוגעים אלה, שגירשו את המלך ורצו להחזיר אותנו  אלף
שנים אחורה.
תשאל אותי  מדוע אני  אפרידי ומי הם?  אז תשאל גם יהודי שהיגר
לאמריקה וקיבל אזרחות אמריקנית, מדוע הוא מתגאה שהוא אמריקאי
ואם ישנם חילוקי דעות בין ישראל ואמריקה, הוא ראשית כל אמריקני
ומזדהה עם ארצו. אני זכיתי להתקבל לשבט האפרידי, הודות לאשתי,
אף כי לא שיניתי את דתי. עליך לדעת, שאפרידים, החיים בהרים הם
לפי דתם  מוסלמים לא קנאים, אך הם קוראים לעצמם "צאצאי ישראל"
ויש להם מסורת, בפרט אצל הזקנים, שהם היו פעם יהודים ונאלצו
לקבל את האיסלם. מכאן הפיאות שלהם, טלית שאני נושא  בלי
ציציות, מזוזה על הידיים והרבה מנהגים המזכירים את מסורת בימי
אבותינו.
אגב כל האפגנים, אני מתכוון לתושבים המוסלמים, יש  להם מסורת,
שהם צאצאי יהודים ומוצאם מאפגאנא -בנו או נכדו של שאול ועל
בואם לאפגניסטן בימי קדם עם צי שלמה המלך, שהגיע להודו
והתיישבותם  ב"הרי שלמה". נו, מה אתה אומר על זה? היכן תמצא עם
כזה?"
"מה אומר, לו היה לנו במקום  השליחים האלה הלא יוצלחים, רק
שליח אחד, כמו יבנאלי, שהביא ארצה את התימנים או בן פורת,
שהביא ארצה את יהודי עיראק, היו לנו לא בקושי 6   מיליונים,
אלא 10, 20 מיליונים". "וכולם לוחמים אמיצים ובפרט השבטים
היושבים בהרים, צאצאי בנימין, אפרים, גד וכל עשרת השבטים.
ועכשיו אדוני, לאחר שנגמרו המילים, מה אני יכול לעשות למענך?"
"האם אתה יכול, בבקשה לעשות משהו עם נעליים אלה, שלא יחשבו
אותי לצולע ?"
"אני יודע הכל. אהה. עקבים מעוקמים. זאת מהליכה לא נכונה.
אדוני לא מכוון את הרגל ישר ולוחץ על צד אחד. אבל כאן אין מה
לעשות .עם זה נולדים. לכל איש צורת הליכה שלו ולפי עקבות
שמשאירה הנעל בשלג או בבוץ אפשר לדעת מי עבר כאן."
"באמת?  אז אדוני יכול היה לשמש גשש בצבא."
"מה זה גשש בצבא? אנחנו היהודים מתרחקים מהצבא. המלחמה בין
הטאליבנים  הקנאים והאמריקנים זה לא עניין שלנו. במשך מאות
שנים חיינו בשלום עם התושבים האפגנים. היה מלך וסדר ויחסי
שכנים, כמו שצריך להיות, עד שבאו הטאליבנים והפכו את הסדר הזה,
גירשו את המלך והכריזו מלחמה על אמריקה, החזקה ביותר בעולם. הם
הכריחו נשים ללבוש  'בורקה' שחורה המכסה את הפנים, זקנות
וצעירות, אסרו על הילדות ללמוד, היכו כשתפסו מורה ותלמידות,
הלומדות, הם היו מתפרצים לתוך הבתים ועשו דברים, שבושה גם לספר
עליהם. מה יכלו במצב כזה לעשות יהודים? כרגיל לעזוב את הארץ
ולקחת מקל נדודים.
אמריקה, שנלחמה בטאליבנים לא הייתה מוכנה לקבל אף  אפגני. כי
מי יערוב בעדו, שהוא לא טרוריסט או מרגל. לא חשבתי הרבה,
הסתננתי עם כל הפליטים  לפקיסטן, משם לטורקיה ומשם לישראל.
בטוחני, שאפגנים רבים בערים הגדולות ובישובים הקטנים בהרים
יזכרו עוד זמן רב ואף יתגעגעו אחרי ברוך השמים. אנחנו בני
משפחת  'ברוך השם' ידועים בכל רחבי אפגניסטן כסנדלרים מעולים
ואפילו בני החצר של המלך היו מזמינים אצלנו מגפיים אפרידיים."
"מה זה בעצם מגפיים אפרידיים?"
"קשה להסביר לאדוני, כי כאן לצערי הרב, הגברים אינם הולכים
במגפיים ורק נשים, ואלה אינן באות אלי ורק קונות בחנויות
יקרות."
"אבל אפרידיים? מה ההבדל בין מגפיים פשוטים  ואלה שאתה
מייצר?"
"אלה מגפי גבר גבוהים , גמישים ותפורים לפי מבנה הרגל. תשאל
אותי, לשם מה זה? אם אתה יורד מההר לעמק, אז אתה קושר למגף קרש
ארוך וחלק ופיו אתה מחליק עליו במהירות למטה."
"זה פשוט, 'סקי'!"
"שמעתי את המלה הזאת, אבל כאן אין בכלל הרים ואין שלג ולא צריך
סקי."
"אתה טועה. יש לנו הר עם שלג. קוראים לו חרמון ובחורף נוסעים
אליו ועושים שם סקי."
"לא שמעתי עליו, אבל לא רק להחלקה בשלג  טובים המגפיים
האפרידיים. אם יש חתונה או חגיגה, יכול גבר נעול מגפיים להראות
את כשרונו כרקדן. יש לעקבים צמודים מסמרים שדופקים על הרצפה
והוא יכול על עקב להסתובב , כמו סביבון."
"ראיתי זה אצל להקה גרוזינית!,
"גרוזינים ניסו לחקות את המגפיים שלנו, אך הייתי רוצה לראות
גרוזיני, שירד במגפיים שלו מביתו לחנות שלרגלי ההר."
"ולמה קורא  אדוני לעצמו "ברוך השם" ולא אפרידי."
"הו, זה סיפור שלם. לכולנו במשפחתנו אותו השם, לכולם קוראים
'ברוך השם', לסבא, לאבא, לבן ולנכד. כשבן גדל ומגיע למצווה,
אומר לו האב: "בני, אנחנו היהודים שבגלל חטאנו נשלחנו לקצה
העולם כאן בהרים, רחוקים מהארץ, שבה חיינו חופשיים, אבל עד
שיבוא הגואל, שיחזיר אותנו לארץ אבותינו, עליך לשמור על שלושה
דברים ואז תהיה בטוח ותחיה בשלווה. אין  אנו יודעים לצערנו
תפילות, כמו לנוצרים או למוסלמים, אבל מיד כשתתעורר בבוקר
ובטרם תלך לישון  ועל כל דבר, שאלוהים יתן לך, טוב או רע, תגיד
בקול רם ובצורה ברורה: "ברוך השם!" אם תסמוך על השם, אז השם
ידאג לך, יהיה מה שיהיה.
אבל השם לא תמיד יכול להשגיח  דווקא עליך ויש לו אלפי יהודים
והם מפוזרים  מפקיסטן עד קבול. ולכן  על כל  "ברוך השם" לשאת
בכיסו סכין, שתגן עליו בכל מצב. אבל אתה תגלה אותה רק  בעת
סכנה ממשית נשקפת לך או לאביך ולאמך או לאחיך או לאחותך, כשגוי
ירצה להזיק להם.
והדבר השלישי, על מנת גם, אם השם יעזור לך, לא תהיה רעב, עליך
ללמוד מקצוע. אנו בני ברוך השם ידועים ומתפרנסים יפה מעשיית
מגפיים. אין אפגני, שלא זקוק למגפיים, כמו שזקוק לכובע פרווה
ואם לא יהיה לו כסף להזמין מגפיים, אתה מיד תציע לו  לתקן את
המגפיים שהוא נועל שנים רבות ושתתקן אותם כך, שייראו כמו
חדשים. וכן אל תשכח חלילה לברך על הזמנה זו: ברוך השם. הבינות
אותי בני?"
"ברוך השם, אבא, הבינותי כל מילה."
"אם כך מחר תתייצב בבוקר, לפני הדוד אפרים ברוך השם והוא יתחיל
ללמד אותך את סודות הייצור של המגפיים, שאנו שומרים עליהם,
ברוך השם, מדור לדור."
ואשתך גם היא נושאת את השם "ברוך השם" וגם ילדיך, שמבקרים כבר
בבית הספר?"
"אתה מתלוצץ אדוני. תמרה שלי היא  בת שבט אפרידים ולפי חוקים
שלהם יש לה זכות לשאת את שמה ואף הבעל,  אם נושא אותה לאישה
ועל ידי כך מתקבל לשבט, עליו לשאת את  שמה, בפרט שהכלה היא בתו
של ראש השבט השולט על אלפי לוחמים. כך גם ילדיה נקראים על שמה
ולא על שם האב."
"מעניין. מעניין מאוד. ואיך הגעת אתה למעמד כזה, חבר בשבט
לוחמים, בעל לבתו של ראש השבט."
"אדוני, זה סיפור לגמרי אחר. אם אתחיל אותו מחר בבוקר, במקרה
שלא  יבוא  לקוח אחר לא אגמור את הסיפור לצהריים ונוסף לכך,
אין לי כל רצון  לצעוק במגביר קול את קורות חיי ובפרט את קשרים
שלי עם תמרה."
"אבל לי, אם אבקש ממך מאוד, הרי תספר ושמא  תסכים לקבל ממני
תשלום בעד ביזבוז זמנך."
"ושוב טועה אתה אדוני. סיפור הוא סיפור והוא לא עולה כסף, אבל
באותו הזמן שהפה מדבר, העיניים מופנות אל העבודה והידיים
רגילות  לעבוד - עובדות. הנה סיימתי את נעליך. הבט היטב. האם
היית מכיר אותן, לו הייתי מראה אותן בתוך ערמת נעליים. ממש
חדשות."
"מה אומר. עבודה מעולה, מעשה ידי משפחה מפורסמת "ברוך השם".
תודה מקרב לבי ובחפץ לב אשלם כל סכום שתדרוש והעיקר אברך כמוך:
"ברוך השם, שפגשתי אותך וזכיתי לקבל ממך דרישת שלום מארץ,
ששנים עד למלחמה זאת איש לא התעניין בה ובוודאי לא ביהודיה
ושבטים, הנושאים אתם מסורת עתיקה מהימים, שהיו  "בני ישראל".
להתראות עד מחר וכדי שלא  תדבר סתם, אחפש עוד זוג נעליים, שמן
ההכרח צריך היה מזמן כבר לתקן."
"להתראות אדוני. ברוך השם שמצאתי אדם, שיודע לשמוע. לצערי הרב
מעטים יהודים, שיודעים לשמוע ובטרם גמרת משפט הם כבר עונים לך
ומתווכחים, סתם בשביל לשמוע את קולם ואילו אתה.."
" אני מטבעי אוהב לשמוע ואחר כך, אם תסכים  אפרסם את סיפורך
ברבים, כדי אלה  שאין להם סבלנות לשמוע, יהיו נאלצים לקרוא את
דבריך."
"אהיה אסיר תודה לאדוני, אם ינציח בכתב את יהדות אפגניסטן, שלא
נשכחה, אלא פשוט  אלמונית בין כל  שבטי היהדות, המפוזרת ברחבי
העולם. ברוך השם!"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"ליקקו לך
ת'פיט?"

-"אה, לא, חמוד
שלי- זה ביום
שישי. היום
מלקקים לי את
האפנדיציט."



מחווה עלובה
לאפרוח ורוד הלא
עלוב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/1/02 7:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריה חורשי

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה