נסענו כמה דקות לתוך חורשה עזובה,
היה שווה לחכות.

כל פעם, שהזמת עצמך לבפנים,
הרגשתי את הלב פועם והשרירים
רועדים.

התקבצויות, ושחרורים,
טלטול, וקפיצה, מוטחת גוף
ראשי נמחץ על גבי  החלון...
ספרתי עץ ועוד אחד, עד שנגמרו
העצים, על כל פעם, שנשכתי
את שפתי מרוב כאב הפולשים.

היה קצת מרגש, להיכנס אתך להרפתקנה,
של התנסויות במקומות חדשים.
זה לא רק הנגיעות והליטופים,
אלא איך שאפשר לעשות את החיים,
מלאים בריגושים...

ואם זה לנסוע כמה דקות לתוך
חורשה נטושה,
מיגעה לחכות,
היה שווה את התחושה.