|
אני זוכר איך ישבת עלי
על הכסא המשרדי
בחדרי המוקף עולמות טיסה.
מסביבנו קלסרים עטופים בקפידה
טלוויזיות
קסטות של קרב
מבצעים שתכננתי
וריהוט מנוכר.
ריהוט צבאי
שנשתכח ממני לרגע אחד
כשישבת עליי
וטבעתי בתוכך
בשדה הקרב הפרטי שלי
בחדרי צר המידות
העטוף בספרות מלחמה
שנעלמה בתוך שדייך.
|
|
|
סיפור זה כמו
הרבה סלוגנים
יחד.
שיר זה כמו
סלוגן עם
חרוזים.
קומיקס זה כמו
סלוגן בתוך בועה
עם ציור.
מוזיקה זה כמו
סלוגן עם
מנגינה.
מחזה זה כמו
סלוגן עם
עלילה.
[הסלוגניסטית
המכורה] |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.