"ראיון עם דנה, שם בדוי.דנה היא בחורה צעירה, היא ניגשה אלי
לפני כמה חודשים במטרה לפרסם את הארגון בו היא עובדת." הקלטת
רצה אחורה.אצבע, גברית לוחצת על כפתור הסטופ ואז על כפתור
הפליי."ראיון עם דנה,שם בד...".הקלטת רצה קדימה ונעצרת בסוף
המשפט.
"אוקי דנה, אנחנו מתחילים."
"בת כמה את?"
דנה, יושבת מולי על המיטה, שבבית המלון לבחירתה, היא מחייכת.
"אני בת 25."
"דנה, את פנית אלי לפני כמה חודשים עם טענה, שאת עובדת
ב..ארגון שמטרתו היא.."
"הארגון, שאני עובדת בו הוא ארגון סודי, שמטרתו היא לפתח את
ה.."
ברגע זה דנה מפסיקה את ההקלטה ושואלת אותי אם אני בטוח, שלא
עקבו אחרי.אני מבטיח לה, שלא עקבו אחרי ושהיא יכולה להיות
רגועה.אני שואל אותה שוב והיא ממשיכה.
"המטרה של הארגון שלנו הוא לפתח את היצירתיות אצל כותבים
צעירים."
"איך בדיוק אתם עושים את זה?"
"דבר ראשון, זה לא "אתם" אלא אתן."
"למה את מתכוונת דנה?"
"אני מתכוונת, שהארגון מורכב אך ורק מנשים צעירות עד לגיל
26."
"יש סיבה מיוחדת, שאין גברים חברים בארגון הסודי הזה שלכן?"
"כן, הסיבה, שהארגון מורכב רק מנשים, קשורה ב...שיטת הגירוי,
שאנחנו משתמשות בה על היוצרים הצעירים."
ברגע זה אני מרים גבה ובראשי עוברות להן מחשבות זימה.
"זה נשמע לי די...מיני במקצת, דנה.אולי תרחיבי בנושא?"
"אני אשמח.תראה, אתה בעצמך יוצר, נכון?"
אני מניד בראשי לחיוב.
"אתה זוכר אולי מתי אתה כותב, יוצר או כל סוג של אומנות, יוצאת
לך הכי טוב?"
"לא ממש, אולי תוכלי לכוון אותי."
"אוקי, נניח, שאתה עכשיו ממש מדוכא או ממש עצוב, אתה חושב,
שהיצירות שלך יצאו יותר טובות ,משאתה תהיה, בוא נאמר, שמח?"
"כן, אני מסכים אתך דנה.אבל איך בדיוק אתן מיישמות את זה
בארגון שלכן? ותני לי לשאול אותך עוד שאלה לפני שתסבירי על
דרכי היישום.הארגון שלכן, בואי נאמר, מתיימר להיות אחראי על,
בואי נאמר, איכויות מסוימות של יצירות?"
"אני שמחה ששאלת את השאלה הזאת והתשובה היא פשוט, כן."
בשלב זה אני שוב מרים גבה.
"דנה, סלחי לי, שאני סקפטי לגבי כל העניין הזה, אבל איך בדיוק
אתן אחראיות על האיכות של האומנות?"
"זה מאוד פשוט.תראה, לפי ההיסטוריה, גברים, בעיקר גברים, יצרו
יצירות, כמו ספרים, ציורים, שירים, לחנים ברמה יותר גבוהה,
כשהם היו מדוכאים או שמחים, בגלל אישה כזאת או אחרת."
"אני עדיין לא מבין איך זה קשור לארגון שלכן."
"ופה אנחנו חוזרים שוב לשיטה שלנו, לגרום לגברים להיות
יצירתיים יותר.נניח, שגבר מסוים, מאוהב עכשיו עד מעל
לראש.תסכים איתי, שהוא יצור בעיקר למושא אהבתו, האישה, שאותה
הוא אוהב?"
"כן, נניח, שזה מה שיקרה."
"אוקי.עכשיו, נניח, שאותה בחורה מסוימת, תעזוב את אותו הבחור,
במקרה זה הבחור הצעיר פשוט יהיה מדוכא, עצוב אפשר לומר ואפילו
בעל נטיות התאבדותיות.ככה גם יראו היצירות שלו: דכאוניות
ושחורות במידה מסוימת."
לשמע הדברים האלה, אני נרתע ובראשי עוברות להן כל מיני מחשבות
רעות על הארגון הזה.
"מה, שאת רוצה להגיד, זה שאתן דואגות להפריד ולשדך בין נשים
וגברים?"
דנה, קצת משועשעת, מהדמיון הפרוע שלי, מצחקקת לה.
"לא.תבין, אנחנו לא איזה ארגון רשע, שבא להשתלט על העולם."
"אז אולי תסבירי לי, בכדי שאני אוכל להבין."
"כן, בשמחה.הארגון שלנו מורכב רק מבחורות צעירות בגילאי 16 עד
26, כמו שאמרתי ואנחנו מתחברות לבחורים, גורמות להם להתאהב בנו
ואז בשלב מסוים, כשאנחנו משיגות את המטרה שלנו אנחנו נפרדות
מהם."
עכשיו אני ממש המום מהגילוי הזה.
"אתן פשוט ניגשות לבחורים, גורמים להם להתאהב בכם ואז אתן
זורקות אותם? זה פחות או יותר העניין?"
"כן, אבל זה לא כזה פשוט.אתה צריך להבין.הבחורים האלה נבחרים
בקפידה רבה מאוד.אנחנו עוקבות אחרי בנים, למשך כמה שנים עם
הגעתם לגיל ההתבגרות, עד שאנחנו מזהות את אותם בחורים, שפעולה
כזאת תשרת את האינטרסים שלנו ושלהם."
"ומה בדיוק האינטרסים שלהם? אם תרשי לי לשאול?"
"אני רואה, שאתה מפקפק בכוונה של הארגון ולא בצדק.האינטרס שלנו
הוא לגרום לאותם בחורים צעירים ליצור בצורה יותר טובה ולהפגין
את הרגשות שלהם בצורה יותר פתוחה, דבר שהם רוצים ממילא ואנחנו
רק עוזרות להם להגיע לזה יותר מהר."
"אהה, אני מבין.תגידי לי, דנה, על איזה סדר גודל של ארגון
אנחנו מדברים?"
דנה מחייכת חיוך, מרושע משהו ונשענת לאחור.
"תשמע, אני לא כל כך רוצה לגלות אבל בוא נגיד, שהארגון קצת
יותר גדול מ...אלוהים.כן, זו תהיה המילה הנכונה."
אני מחייך חיוך סקפטי.
"גדול יותר מאלוהים.תשמעי דנה זה נראה לי קצת מופרך כל הרעיון
הזה של ארגון בסדר גודל כזה.כמה זמן הארגון הזה קיים?"
"הארגון הוקם קצת, לפני שנכתב התנ"ך.זו הייתה פאשלה שלנו
אגב."
"התנ"ך? איך התנ"ך קשור לזה?"
"תראה, אני לא ממש רוצה, שזה יתפרסם אבל ניחא.התנ"ך נכתב על
ידי בחור אחד, אגב בחור ממש מוכשר לאור העובדות, שהיה מאוהב,
שלא בידיעתו באחת הבנות שלנו וברגע שלא היינו צריכות אותו יותר
ואותה בחורה עזבה אותו הוא ניסה לחזור אליה, שזה אגב חלק
מהתוכנית שלנו: להעלים את הבנות מאזור המחיה של הבחורים "שלהן"
והוא, לצערנו, פשוט השתגע.בסופו של דבר הוא כתב את התנ"ך
והתאבד.פשוט סיפור עצוב."  
"ברורות לך ההשלכות של גילוי כזה, אני מניח."
"כן.אני יודעת למה זה עלול לגרום."
"ברור לך גם, שהארגון שלכן עכשיו יהיה, בואי נאמר, פגיע
במקצת."
"או לא, חמודי. ממש לא, הלצה ממש טובה, אבל."
אני כבר מלא ממידע בדרכי לסיים את הראיון.
"תגידי לי, דנה, עוד שאלה אחת ואחרונה.ברור, שהארגון שלכן יהיה
עכשיו תחת אור הזרקורים לזמן הקרוב לפחות ויפריע לכן בביצוע
המשימה שלכן.אז למה בעצם את באה אליי עם ה...הסיפור הזה?"
"תראה, זה בעצם בעיה פרטית שלי."
"היית רוצה להרחיב לגבי זה?"
"תראה, אמרתי לך, שהגילאים של הבנות בארגון נע בין 16 ל- 26."
"כן, תמשיכי."
"ובכן, אני חוגגת 26 בחודש הבא."
"סלחי לי, שאני נודניק אבל.."
"כן.בעוד חודש, כשאחגוג 26 תהיה לי מסיבת פרידה ואני אצטרך
לעזוב את הארגון."
"ואיך יעזור לך הפרסום הזה?"
"אני הייתי רוצה לעתור לבג"ץ בקשר לזה."
"אז, שוב סליחה, שאני שואל, למה הפרסום?"
"אה, זה מאוד פשוט.זה כדי שלא יחשבו, שאני סתם עוד פסיכית,
שממציאה דברים ויכניסו אותי לבית משוגעים או משהו כזה."
"טוב תודה רבה לך, דנה, שמחתי להקדיש לך מזמני."
אצבע גברית הקישה על כפתור הסטופ ושברה את הקלטת שבתוך הטייפ.
סתם עוד משוגעת.