|
יום יבוא
ומישהו יצטרך אותי
ואני אהיה שם
כי ככה אני
נותנת הכל מעצמי
לא יכולה להיות שונה
לא יכולה להיות אחרת
לא סובלת לראות אנשים אחרים סובלים
אז איך זה שכשלי רע
אין לי אף אחד
ואני יושבת פה לבד
ומחר יהיה יום חדש
פחות נורא פחות מורגש
אבל אני אזכור
כמו שאני זוכרת תמיד
ואני לא אנטור טינה
אבל תמיד אהיה שבורה
לדעת שלי אף פעם אין אף אחד לצידי
שאני חייבת להיות חזקה ולהיות לבדי
ומחר יום חדש
ושוב לעבור הכל מהתחלה
ואולי יום אחד אני אפסיק לבכות על כל מה שקרה
והלילה אני אהיה שוב בודדה
בלי אף אחד שיחזיק אותי פה במיטה
ויגיד לי שהכל יהיה בסדר שזה לא כל כך נורא
ואולי ככה נמדד החוזק
באיך אתה מתמודד לבד
ואני לא ביקשתי מבחנים
בכמה אנשים חזקים
אני ההוכחה שדברים רעים
קורים במיוחד לאנשים טובים
ושפראיירים אף פעם לא מתים
רק מתחלפים |
|
|
להזכיר בראיון
עבודה שהייתי
חודשיים המנהלת
של הסניף
הוירטואלי של
קפה כאילו?!
בוליביה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.