הציפיות הן להתנהגות "כמו שצריך", דחיסה לתוך מסגרת קטנה כל כך
שאין מקום לחורים של שיקול דעת אישי. בעצם אין מילה כזו: אישי,
מקורי, אישיות...לך בתלם, עשה מה שמצופה ממך - מה שצריך: גן,
בית ספר, בגרות, צבא (אפילו טיול למזרח מוכתב) אוניברסיטה,
נישואין, ילדים וגידולם, נכדים וחלקת קבר המוכנה מראש....
המתח בין הציפיות ממך לבין החלומות שלך לפתח לעצמך אישיות
גורמות לדברים מוזרים מאוד, התסכול יוצר התנהגויות של שחרור
מלחצים בצורות של סובלימציות למינהן- התמכרויות לקפאין
לאלכוהול לאוכל לסמים לסגריות למין למוסיקה אובססיות לאדם
מסוים פיתוח הרגלים שונים ומשונים ועוד מוזרויות לרב (ראה והבט
סביבך)
הבעיה העקרית היא שחלומות לא נעלמים, הם נדחקים הצידה ובמקומם
באים השיגרה הריקנות המלאה במשימות משעממות כמו: הישרדות לבנות
קשר עם בן זוג להרוויח משכורת להתקיים לגדל ילדים, החיים
יכולים להתמלא מבחינת זמן - בקלות, אך הלב נשאר ריק.
הזמן מלא במשימות ומטלות אבל אתה מרגיש שאתה בונה לך מציאות
שאינך רוצה להיות בה ושוקע לחלום...והחלומות, הרצונות האמיתיים
הדרך בה רצית ללכת זו שנדחקה לאחור ("רק נדחקה באופן
זמני..."). יש כאלו שיחיו כל חייהם חיים לא להם שהתפשרו שקיבלו
גזר הדין החמור מכל.
יש כאלו שינסו לשלב ויש את אלו שזה בלתי ניסבל בשבילם לשכוח את
עצמם ואת חלומם...הם אלו שכמונו הפחד הגדול ביותר בחייהם הוא
למצוא את עצמם עם בן זוג, לאחר עשרים שלושים , מי יכול לתאר
כמה שנות נישואין בחיים ריקנים ומבוזבזים בגידול ילדים ועוד
משימות שהוכתבו מראש על ידי שקדמו להם.
נדוד בני בעולם
שוט לך בין ענני הפלא
עינייך ייצאו מחוריהן מתדהמה,
כה אכזרי הוא הטבע
גלה את השאלות
מצא שאין כל תשובה
אהבתי לך בני הסקרן החוקר
חזור לביתך בני, אין מוגן ממנו
התשובות אינן נמצאות הרחק, הן בהשג ידך.
לשווא טיילת ושוטטת בין המראות והנופים הפראיים
שטת בנהר החיים הגועש, חשת כה בודד
אהבתי לך בני - לך אשר ציפית
חזור למיטתך , אין נעימה ממנה
ויום אחד עוד פרוש כנפיים, אל עבר הידיעה שאינה מתוקה כלל
כשתסתכל אחורה - לא תמצא עוד דבר מלבד שממה קוצנית וארורה
הדרך הייתה ארוכה בני
אם שרדת עד כה אין אתה חלש כלל
אינך בודד כפי שנדמה לך
אתה מוקף בודדים כמוך
העפל והתרומם אל ראש ההר, צפה מפסגתו אל המרחבים
וראה הזמן הפלאי לעולם לא נעצר
גם מחר וכמו אתמול
במחזוריות א כ ז ר י ת גם אחרי לכתך
הכל ימשיך ללעוג לבאים אחריך
אינך קיים עוד
רק בזכרונו של אדם העמוס בזכרונות ופיסות מידע
זוכר את דמותך מקומטת ועייפה אך לא מבוטלת
תמצאהו מתחת לעץ המשריש שורשיו ביום קייצי
ורוח קלילה בענפיו נושבת
וריח הדשא והצמחים הכל ריחני
וזוכר הוא את אפסות קיומו הנעדר משמעות ותכלית
|
