בבוקר לפני שהוא קם, היא קמה אוספת את השאריות של הכבוד העצמי
שלה מהרצפה והולכת.
בדרך הביתה היא שואלת את עצמה אם הוא שווה את המאמץ ולמה היא
עושה את כל זה בכלל??
בימים שהיתה מוצאת את עצמה כל לילה במיטה של מישהו אחר, כל
בוקר קמה ובורחת, לא אומרת שלום משאירה דלת פתוחה והולכת,
בימים האלו לפחות היא ידעה למה היא שונאת את עצמה כל כך.
אבל למה ההרגשה עכשיו היא אותה הרגשה, איך היא יכולה להרגיש את
אותה הרגשה עם בחור שהיא אמורה לאהוב??
היא אף פעם לא חשבה שהיא תהיה האישה האחרת, אף פעם לא חשבה
שאיתו היא תצטרך להסתלק מהר בבוקר, לא להשאיר עליו שום סימן,
לדאוג שלא שכחה כלום אצלו, לא לענות לטלפונים. היא בחיים לא
חשבה שאיתו היא תצטרך להסתתר, שאיתו היא תצטרך להיות האישה
האחרת.
היא יודעת שזה נבזי, היא יודעת שזה משחק מלוכלך, היא אפילו לא
ממש רוצה שהוא יעזוב את זו שהוא נשוי לה, היא רק רוצה אותו
מדיי עם כדי לדעת שהוא שייך לה ולנצח יהיה שלה.
אז היא מוכנה לאכול את עצמה, לשמוע על אישתו, על מה הם עושים
עכשיו, על מתי הם נוסעים לחופשה, על זה שאישתו רוצה להכנס
להריון...
והיא חושבת שאת השנים הכי טובות שלה היא ביזבזה איתו, הולכת
אחריו, נשואה איתו.
הגשם מתחיל לרדת, היא אחרי מרוצת המדרגות נכנסת מהר לטויוטה
שלה, מתניעה ונוסעת.
אישתו חוזרת מחר, היא בעצם יכלה להשאר, אבל היא לא רצתה, היא
ידעה שאם היא נשארת איתו יתכן מאוד שלא תוכל לעזוב.
איך היא תשטוף את החטאים שלה יותר טוב מאשר ללכת לבית קברות,
אתם לא רואים הרבה בחורות צעירות בתשע בבוקר בבית קברות ביום
שבת, אבל אותה תראו, מי מנהג שכזה.
המצפון שלה אוכל אותה, היא אפילו לא יכולה לשמוע את הסיפורים
שלו שהוא אומר לה- שהוא אוהב רק אותה והוא יעזוב את אישתו, היא
תמיד מרגישה כאילו הוא אומר את זה לצאת מידיי חובה וזה לא משנה
לה, היא לא תקח אליה אחד כזה.
אישתו לא מבינה אותו, הם בקושי מדברים, והיא תמיד שואלת "אז
למה התחתנת?" והוא אין לו תשובות, והיא כועסת יותר.
בבוקר הכל נראה לה זוועתי, היא לא יכולה להביט בפנים שלה
במראה, היא הולכת להתקלח שעות כשהיא מגיעה הביתה.
ואז נכנסת למיטה, ושוב ישנה לבד. אז מה היא עשתה בכל זה? אם
בסופו של דבר היא באותה בדידות שהיא היתה בה קודם? והיא
נרדמת...
כשהיא קמה הכל כבר נראה יותר טוב, הודעה ממנו בפלאפון "R U
COMING" והיא שולחת חזרה "yeah" וחוזרת על אותה מנטרה שלה.
פתאום היא שוב אוהבת אותו, לא יכולה לחיות בלעדיו, פתאום היא
לא תוכל לשאת את זה שהוא יעזוב אותה, היא חייבת להרגיש אותו
להיות איתו בכל הזדמנות שרק תהיה לה.
פתאום היא לא מרגישה שום מצפון, הכל מצוין, הרי למה שהיא תרגיש
מצפון? אישתו צריכה להרגיש מצפון על זה שהיא גנבה אותו ממנה.
והיא נוסעת אליו ומבלה איתו עוד לילה.
אישתו צריכה לחזור היום.
היא שוב קמה בבוקר, הפעם נושקת לו ואומרת "עד הפעם הבאה" והוא
מחייך מתוך שינה, אחרי הכל הוא באמת אוהב אותה.
יורדת במדרגות שלפתע היא מבחינה במכונית אדומה בה יושבת אישתו
בצד הנהג יושב איזה גבר.
היא מהר מסתתרת שאישתו לא תראה אותה, כי אם אישתו תראה אותה,
זה יהיה הסוף שלו והיא לא רוצה להיות האשמה בפרידה שלהם. משום
מה נראה לה מוזר זה שאישתו חוזרת בבוקר עם גבר, אבל היא חשבה
אולי זה אחיה אולי זה קרוב משפחה, כשפתאום היא רואה את אישתו
מנשקת את הגבר ויוצאת מהמכונית.
וכל הדרך חזרה, היא צחקה ונסעה, הוא לא יודע שהיא בוגדת בו,
היא לא יודעת שהוא בוגד בה.
והעיקר ששניהם אוהבים,
שניהם אוהבים
אנשים אחרים.
וחיים, חיים להם חיים מאושרים.

ועוד שבוע כשאישתו שוב תסע לפגישה עם "חברה רחוקה", הוא יעשה
פרצוף של נעלב, יתקשר אליה וישאל מתי היא באה ....