לך לנמלה עצל לך לנמלה...אומרים לי כבר מיליון שנה לך
לנמלה...
אז הלכתי לנמלה.
שלום חברה, פניתי בנימוס אולי תוכלי לכוון אותי להראות לי,
אמרו לי תמיד לך לנמלה ואני עצל אז הנה באתי.
הנמלה הסתכלה עליי, ראיתי שהיא קצת כועסת , אבל את מה שאמרה לי
- אזכור כל חיי, זה שינה לי את כל השקפת עולמי. הנמלה הסתכלה
עליי וענתה בעצבנות:
"מי אמר לך שאני חרוצה? אתה חושב שפעם שאלו אותי? כך קבעו ולא
שאלו כלל, אתה יודע איך זה השמועות, הרכילות עברה לה ממחוש
למחוש ולא יכולתי להכחיש השמועה כבר התפשטה, אתה מבין, אז אל
תבוא אליי לבקש עזרה. אני בעצם בדיוק כמוך ודרך אגב תלמד לא
להאמין לכל מה שאומרים לך!"
אמרה ופנתה ללכת.....
ואני מהרתי ושאלתי: והשועל? והיא ענתה: לא חכם כלל
                          והיונה?   אוהבת מלחמה
                          והעבר?  שונא גבינה
                          והזמיר?  אינו מיטיב לשיר
                          והפרה?  לא אוכלת הרבה המסכנה.....

והיא הייתה ממשיכה לה והורסת לי את הכל, אך הייתי חייב
לשאול....קצת בחשש...ו ה נ ח ש ?
נאנחה הנמלה, גם זו סתם שמועה, כל תינוק יודע שהנחש כה תמים
ואפשר לעבוד עליו בפנים!
הכל נתערפל ונפלתי מעולף זה היה קצת קשה לעכל, אתם מסכימים
נכון? להרוס לי את כל החינוך שקיבלתי, הכל היה כל כך מסודר
וקבוע ופתאום זה לא כך....
כשקמתי התחלתי לחשוב. זה היה קשה כי כבר שנים לא התאמנתי, חשבו
בשבילי רק הייתי צריך לזכור...
חשבתי הרבה ישבתי לי וחשבתי, הלכתי וחשבתי וחשבתי עד שפתאום
שאלתי את עצמי:
אם הנמלה יושנת בצהריים מה יגידו אזובי הקיר?
הלכתי והלכתי עד שהגעתי. שאלתי שם משהו, שנראה קצת מוזר, איפה
אוכל למצוא פה איזוב קיר אחד. תלך ימינה ותפנה בסיבוב יש שם
הרבה. הלכתי לשם ואחרי הסיבוב ראיתי שני איזובי קיר, ניגשתי
מבוייש ובקושי רב ובהססנות שאלתי: מה אתם אומרים על כך שבארזים
נפלה שלהבת?
מה כבר יש לנו להגיד? אמרו אזובי הקיר. שתיפול זה לא עניננו
בכלל! שאלו אותנו כבר ואמרנו שלא אכפת לנו.
זה היה כבר יותר מדי, רציתי למצוא משהו יציב בעולם שהחל
להתמוטט לי, פתאום עלתה בי תקווה, קמתי והתחלתי לרוץ, רצתי שעה
שעתיים, רצתי יום שלם, עד שהגעתי לנחל.
לא שכחתי לקנות בדרך לחם וכשהגעתי שלחתי אותו על פני המים כי
אם לא ישוב אלי לחמי ביום מהימים איני יודע מה אעשה.