אויר קר נכנס לחדר. חורף, אני בחולצה קצרה והחלון אצלי פתוח.
מסתכל על הטלפון בתקווה שהוא יצלצל, אם אתרכז מספיק בכוח.
לא רוצה לבכות, הדמעות יחכו לפעם אחרת, נותן רק לאחת לצנוח.
וסימני השאלה שכולם מדברים עליהם מתחילים לבקר אצלי במוח.
כל יומיים וריד מתפוצץ, גם לדם שלי נמאס, והוא מנסה לברוח.
הלב שלי שבור שנים, אך בכל אכזבה הרסיסים מכאיבים לי בחזה.
נשימה ארוכה עצובה, קצת זקנה, איך זה שאני מתרגש מספר שכזה.
והמוסיקה לא נשמעת באוזניי, וגם העיניים מכוסות
רק האצבעות עוד ממשיכות, כותבות וכואבות.
לחיי האהבה, יין ואופטלגין, ארוחת מלכים לעת סיום...
וקצתי מלרצות את היחס של כולם, רוצה רק לסיים שיר אחד בבום! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.