יניב אנאוויילבל / אדמתי |
בלי משים לבאות,
גזלנו את רב פירותיך.
על חרמש הקוצר שאסף
ללא עת, את יבול השנים.
קרמנו בעור שיליתך
לעת חושך.
סופגים חיותך,
עוורים מפלאות
בחיפוש מאורות אחרים.
אדמתי
ברום צמרתך הגדומה
שהיתה ועודנה צילי,
דומע איתך את אגלי כאבך,
חלבך התערבב בדמי.
רטט עליך בוא רוח
חודר לעמקי נשמתי
אחזי שורשי,
הרעיפי חומך,
עטפני כביום היוולדי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|