לך, שאינך שם


אמטיר על העולם חיוכים מזויפים למכביר
אחפה במסכה עולצת על נפשי הרצוצה
ואחניק דמעותיי עד שגרוני יכחיל ועורי יאפיר,
עת תוסיף הסכין ותבקע בעורי עוד פרצה
אך מחרוזת השקרים תראה אותותיה חיש מהר
ואקרוס חלולה תחת עול יניקתו של הסבל הנורא
ולא יעזרו אוהביי שנשארו אם יוסיפו לבקש את נפשי החולה לטהר,
הן אלחש את שמך כל אימת שירעיפו על גופי אהבה זרה
אסרב לקבל את מנחת עידודם בבכי,  
אשיב פניהם ריקם ובתוגה נסתרת לדרכה אשלחה;
ולא ישנה אם תדע את עומק שוחת היגון שחפרת בתוכי,
בין כה וכה אחת היא לך.

בתוכי נשארת כשרידי עובר שמת ברחם,
לאחר שגדעת עצמך מהאחד שנהגנו להיות
הריקנות נאצרה בתוכי, משתקת רעב ללחם
צמא למים, צורך בשינה, רצון באוויר לריאות.
לא אוכל יותר לברוא מתוכי אהבה לאחרים
לא אקבל לתוכי את חיבתו של אחר שיאהב
לב נסורת יבש ישיב לאוהבי רגשות מקוררים
שכן לבי המקורי עודו מפעם אצלך, כלוא בכלוב של מטר-זהב
הבטחנו נצח זה לזו, מושג שעתה לא תחוס עוד עליו,
אהבה ללא גבולות גם בזמנים קשים -
ואני ממשיכה ומקיימת הבטחת נצח זו לשווא,
גם אם עבורך נצח הוא בקושי שלושה חודשים.





נובמבר 2000