|
טמנת בחיקי רסיסי משאלות נמוגות
שירתך מרצדת מול עיני הסמויה
ומילותיך משוכות לעורי ונכתבות בלהט, כמתמזגות
לתמורה מחורזת, להתמסרות שבויה
נכלאת בסיבי קולי הדואב
שירתך נמזגה אט-אט בגרוני
ומילותיך מטביעות בזיעתן שכחה מתוקה מהלב
וכניעתך נמהלת במחולנו הקטלני
את שירך ספגתי אך לא היה ביכולתי לזמרו
שירתך נחנקה במיתרי קולי, מפרפרת נואשות
ומילותיך דעכו בהד הריוויון אותו לא הכרנו עד כה
ואתה יצאת לדרכך מצויד במילים חדשות.
ספטמבר 2000
|
|
|
תחשוב על זה.
אתה קורא עכשיו
את מה שאני כותב
עכשיו.
ובכל זאת, שני
העכשווים האלה
הם אינם אותו
עכשיו.
מה זה, אם לא
פרדוקס?
ץ סופית, לא חכם
ולא נעליים, סתם
משועמם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.