לארנון היו עינים ירוקות צוחקות ומשגעות ,כאשר לא הסתיר אותן
מתחת למשקפי השמש היוקרתיים שלו,אותן איבד בבית קפה על שפת אגם
כחול אחד. היה לו גם חיוך קצת ביישני שהסתיר בכף ידו ,שמא יראו
אחרים שהוא מחייך.
ארנון היה המדריך האולטימטיבי של קבוצת הנוסעים בטיול המאורגן
לאיטליה,צחקן עליז והחלטי.
והנוסעים אהבו אותו ואת הסבריו הפשוטים והלא מעיקים,את קור
רוחו ואת היד שהניח על כתף או לחי להשתתפות ,תמיכה ועידוד.
הקבוצה אהבה את ארנון,והוא החזיר להם אהבה. "קבוצה נוחה" אמר
לאשתו בשיחת הטלפון היומית בחצות הליל. "יש הרבה זוגות בגיל
העמידה, כמה צעירים, רווק מזדקן שבא עם אמו ושתי אחיות שבאו עם
אב קשיש לטיול שורשים"
דרורית וסמדר, שתי האחיות שהפתיעו את האב הקשיש לטיול בארץ
מולדתו, בה לא ביקר ואותה לא רצה לראות מאז נספתה משפחתו.
דרורית הייתה מנהלת בית ספר, אנרגטית ופטפטנית,לא הפסיקה ללהג
על בעלה וילדיה, ואילו אחותה ,סמדר, שהייתה מבוגרת בכמה וכמה
שנים, ועברה את גיל 50, הייתה גרושה ,ודווקא היא הייתה שתקנית
במידה ראויה. סמדר אהבה לקנות את כל שראתה ודרורית חיפשה את
הנוף והאתרים.
ארנון, מאד אהב את ההתעניינות של דרורית בספורים
ובהסברים.ליווה אותה ברבים מהדרכים והוסיף עוד מהסבריו על
האתרים.
בגני טיבולי, דאג לאב הקשיש שלא יחליק , ליד אגם טרמיסיאנו,
ישב עימה בבית קפה לשיחת חולין, סיפר על געגועיו הקשים
לבנותיו, זו במזרח הרחוק והשניה החיילת. ודרורית הקשיבה בתשומת
לב ראויה.
בסיינה , הציע ארנון לדרורית סיור פרטי בקתדרלה הנמצאת במעלה
ההר, ודרורית עם כל כובד משקלה ,שרצתה דווקא לנוח עם ההמון,
בכיכר הגדולה, לא רצתה לאכזב את ציפייתו , וטיפסה כדי לראות
עוד כנסיה כמו אחרות שכבר ראתה.
בוונציה הושיט לה את ידו לעלות לגונדולה, כף ידו השתהתה בכף
ידה כמה שניות יותר.
כמה שניות שעצרו את נשימתה.
ודרורית חשבה, שכמה טוב שעוד יומיים היא תשוב לביתה, לבעלה ,
לילדיה.
במילנו חש האב הקשיש עייפות גדולה, וסמדר היא זו שהציעה שתיאר
עימו בחדרו במלון, יסתכלו קצת בטלוויזיה האיטלקית וילכו לישון,
ואולי, אמרה סמדר, תצאי את קצת עם ה"צעירים" שבחבורת המטיילים
לבילוי לילי בטיילת.
דרורית לא רצתה. הרגישה בודדה ללא בן זוגה , ללא אחותה הגדולה
והמגוננת. אבל הפיתוי ללכת ל"פאב" איטלקי, גרם לה ריגוש של
סקרנות ונאותה.
לידה התיישב בחבורה העליזה, המדריך ירוק העינים. באקראי או
במכוון ידו השזופה והשרירית שנגעה בידה, העבירה בה זרם חשמלי,
כמו אז בכיתה י"א.
דרורית, הסכימה לשתות קצת בירה, מה יכול לקרות כאן, רחוקה
מהילדים , מהמורות , מבעלה הקפדן. הרי מכוס אחת של בירה לא
יקרה לי דבר,חשבה.
ואכן הבירה הייתה מרירה וצוננת . והיא שתתה אותה לאיטה.
לא, היא לא הסכימה לכוס נוספת אחת.
חזרו כולם למלון בקבוצה, מפוזרים לרוחב הטיילת .שוב מצאה את
עצמה לצידו, מצחקקת כמו תלמידותיה . ידעה שאינה שיכורה ושמחה
שבעלה לא רואה אותה בעליזותה קלת הדעת.
האנשים הזדרזו לחזור לחדרים ודרורית, קצת כבדת רגליים נשתרכה
מאחור, והמדריך הנאמן לצידה מוודא שלא תאבד את דרכה. כל שחסר
לו הוא לאבד בלילה האחרון לטיול, נוסעת ברחובות מילנו.
עלו במעלית לחדרים, לא ידעה או שכחה את מספר חדרה, והושיטה
בפיזור נפש לארנון את המפתח שיעזור לה לאתר את החדר הנכון.
ואולי בכל זאת ,אני קצת שתויה, חשבה.
ארנון לקח את המפתח בהחלטיות. ביד כמעט בטוחה הוביל את זרועה
לכוון החדר, פתח את הדלת בעודה נשענת על קיר המסדרון, ואז
נכנסה לחדר.
החדר- לא היה החדר שלה.
שניות ספורות לקח לה להבחין בכך. אני אולי קצת שתויה אבל לא עד
כדי כך מבולבלת ,אמרה לעצמה, וכיצד המפתח שלי פתח את הדלת הלא
נכונה לחדר אחר.
ארנון עמד מאחוריה, ידיו חופנות את שני שדיה הכבדים והמלאים,
חשה אותו נצמד אליה מאחור. הייתה חסרת תגובה. סובב אותה אליו,
פיו מול פיה ולשונו החלקלקה ממלאה את פיה בנשיקה שאין בינה
לבין אהבה דבר. רק תשוקה ושיכרות וריח של בירה וסיגריות.
ודרורית, שגם בה דבק ריח הבירה הסיגריות והתשוקה, נענתה לנשיקה
בחום של אשה שיודעת לקבל ולתת.
והוא בלהיטות פשט את בגדיה מעליה, הסתבך קצת עם קרסי החזיה,
והוריד את חולצתו והפשיל את מכנסיו, בזריזות שלא הרגישה בה
כלל..
דרורית הייתה נבוכה, ממימדי גופה , מהחזה הגדול והנפול קמעה
ומהגבר הזר לחלוטין הגוהר עליה , בועל אותה בתשוקה רבה ואולי
גם בגסות מסויימת. לא שאל אותה לרצונה,לא השאיר לה פתח מילוט.
ואם היה משאיר- האם הייתה נמלטת בו?
לבשה בגדיה במהירות , כמו שהופשטה , הושיטה ידה לקחה את מפתח
חדרה משולחנו, השאירה אותו מוטל אפרקדן במיטתו ורצה את כל
המסדרון עד לחדר שלה ושל סמדר.סמוקה בלחייה, נעליה בידיה וכולה
נרעשת.
סמדר ישנה.
לא שמעה אותה נכנסת
לא שמעה את רחיצתה האין סופית במקלחת הדהויה של המלון.
לא חשה אותה מתהפכת במיטה כל הלילה, מנסה למחוק את ריחו של
האיש הזר.
ליד מסוע המזוודות בנמל התעופה, ניגש אליה ארנון מאחוריה, כמעט
נצמד בתנועה שהכירה, ואמר לה בלחש " אל תעשי עניין, לשנינו היה
כייף, זה סה"כ עניין פיזי"
והרכיב את משקפי השמש שלו, החדשים, שקנה , על עיניו הירוקות.
ודרורית ידעה למה הוא מכסה את עיניו.
רק לא ידעה לכסות את עיניה גופה ונשמתה.