(נכתב כתגובה לשירה של א. קארין : "הרוג בי עוד")
מוקדש ל- א. קארין
ערפד
המילים יצאו מפי כמו
לבה מלוע הר געש.
מילים שאת כתבת,
דיברו ממעמקי נשמתי,
חשתי אותן זורמות בעורקי,
קודחות בלשד עצמותיי,
לוהטות געש.
רושפות את זעמי,
על גבו של הערפד מוצץ הדם,
דם האדם.
אין לך מושג ואולי יש,
עד אלו מעמקים הצלחת להביא אותי.
אל תוך אוצר תשוקותיי חדרת,
אל מקום יצרי האפל,
עוטפת בפקעת צפופה את זרע ישותי,
רוקמת בי מזימה לאגוד אותך בין זרועותיי,
נכרכות סביב גופך המעורטל,
שואף אותך אל קרבי להיות מנוע לרגשותיי,
מתפוצץ מלהט ליבת חיי
גז ואובד בתהום הנשייה.
את ולא אחרת. |
